שאלה:
שלום ותודה להרב שליט"א על הכל.
הספר שבט מוסר אומר:
...והנני מוסר לך דבר אשר תרדוף אחריה, ויהיה חיים לנפשך וענקים לגרגרותיך, לעולם יהיה עיקר לימודך בדבר של תורה שליבך חפץ יותר, אם בגמרא גמרא, ואם בדרוש דרוש, ואם ברמז רמז, ואם בקבלה קבלה, ורמז לדבר כי אם בתורת ה' חפצו, כלומר תורת ה' תלויה בדבר שלבו חפץ לעסוק, וכמ"ש האר"י זלה"ה בספר דרושי הנשמות והגלגולים פרק שלישי, וז"ל: יש בני אדם שכל חפצם ועסקם בפשטי התורה, ויש שעסקם בדרוש, ויש ברמז, ויש גם כן בגמטריאות, ויש בדרך האמת, הכל כפי מה שעליו נתגלגל בפעם ההוא, כיון שהשלים פעם אחרת בשאר העניינים, אין צורך לו שבכל גלגול יעסוק בכלם, עכ"ל. ואל תביט ותשגיח לדברי המנגדים על מה שחשקת לעסוק בתורה בגמרא או בפשט או בדרוש וכו', באומרם לך למה אתה מוציא כל ימיך בפרט זה של תורה ולא בפרט זה, משום שעל מה שחשקת ללמוד, על דבר זה באת לעולם, ואם תשים דעתך לדבריהם, יכריחוך להתגלגל בזה העולם פעם אחרת ולעבור נפשך בחרב חדה של מלאך המות ולטעום טעם מיתה, ולכן לא תשמע לדברי המשחית נפשך, כי דע שהשטן מתלבש באלו האנשים לדאוג ולהצטער ולהכאיב נפש הלומד ועוסק בתורה, בחלק שֶׁאִוְּתָה נפשו לעסוק…
האם יכול לסמוך על זה למעשה ללמוד בעיקר מה שלבו חפץ - כל ימי חיו ? ובפרט, שהדרך של הישיבות בימים הללו, שהתלמדים צריך ללמוד כמעט רק גמרא?
תודה רב שליטא.
תשובה:
כל שלבבו "נקי" יש לילך אחר לבבו. אולם פעמים רבות זה נובע "גם" מחוסר נקיות של מידות, כעצלות, גאוה, כבוד, ועוד. ולכך נצרך בדיקה מעמיקה מאוד מהיכן זה נובע.
ולכך למעשה כמעט ואי אפשר לסמוך "רק על הלב", אלא כצירוף. ולזה יש על דרך כלל ללמוד גמרא והלכה ועוד, ולא לתלות שכבר למד זאת בגלגולים קודמים. מלבד הצורך בלימוד על מנת לקיים, ללמוד על מנת לעשות.
אולם יש לתת דגש לפי הרגשת לבבו אחר תפילה ובדיקה כנ"ל.
וכך רגיל ראש הישיבה הג"ר גרשון אידלשטיין לומר קבוע, שכל אחד ילמד "כפי טבעו" את הסוגיות של הישיבה. אולם לא ליצור דרך עצמאית, ובמיוחד בגיל הנעורים.
א. יש זכרים ויש נקבות, וכל נשמה מתפרטת לחלקים רבים, ניצוצות. ומספר החלקים אינו שווה בין זכר לנקבה. ובפרטות, יש זכר ונקבה, ובזכר יש זכר שבזכר ונקבה שבזכר, ובנקבה, זכר שבנקבה, ונקבה שבנקבה.
ניצוץ או עיבור נשמה כן. אולם לא נשמה גמורה על דרך כלל.
לא. אולם יכול להיות שינוי מנקבה שבזכר לזכר שבזכר כנ"ל.
ב. זכר, זך-אור. נקבה, נקב-ה, כלי קיבול.
ג. עשני כרצונו, סוד ההשתוות. שלא עשני אשה, סוד השינוי. זכר בחינת הדרגה – שוני. נקבה, ביטול – השתוות. זכר – יושר – הדרגה. נקבה – עיגולים – השתוות.
ולכך הגדר "שלא עשני", הדרגה.
ד. כי כביכול כולו נתינה כזכר, ואינו צריך לזולתו כנקבה.
ה. כיוון שיש אחות בבית ורוצה להידמות לה, אין לחשוש על העתיד. ככל שגדל בדעתו, יש מצות חינוך להסביר לו את האיסור ואת הצורך לפרוש.
ו. אין צריך תיקון בפרטות בענין זה.
ז. אין "מצוה" בגדרי דין.
ח. בעיקר להתפלל, ולתת הרבה חום וחיבוקים.
קטגוריות
