שאלה:
המשך שאלה 9967
שלום לרב,
תודה, נתת לי עד כה בהירות רבה בנושא,
1. רק לראות אם אני מבין נכון, מדברי הרב אני מבין שאת העצם משיגים במקומו רק ע"י שלילה ולא ע"י הכרה ישירה בעוד הויה משיגים ע"י הכרה ישירה, האם זה מדוייק או שחסר משהו בהבנתי?
2. מה ההבדל בין עצמות להויה ביחסם לגבי ההתראויות, האם בעצמות ההתראויות נשללות וכך ניכר שיש רק עצם בעוד בהויה נרגש בהתראויות שאני פשוט מתעסק בהויה?
3. הרב כתב לי "אור א”ס “מתראה”, ההויה אינה מתראה.", אם כך ההתראות היא רק של העצם בעוד בהויה אין שום התראות כי היא למעלה מיחס של פרטים מצד שני הרב כתב בהמשך " יש את עצם ההויה, הויה פשוטה, והכרה בה. ויש שלב שני, התראות ההויה." אז כביכול יש יחס להויה או שכוונת הרב היא להתראות בעצמות ובאמת הויה לא מתראה
4. אני מצליח להבין יחס להתראויות השונות בנוגע לעצמות, כי הוא שולל התראויות שונות או שהם שביל אליו. בעוד בהויה להבנתי נראה כאילו שאין יחס להתראויות השונות כי מורגש בהם רק ההויה, ז"א בעצמות יש יחס מסוים של תנועה ויש יחס בתוך התנועה (כלומר דבר שנשלל יותר חזק בעוד דבר אחר נשלל פחות כדי להגיע לעצם) בעוד בהויה אין תנועה.
א. קודם אשמח כרגיל אם הרב ידייק אותי.
ב. אם הויה היא למעלה מיחס לפרטים איך בעבודת נפש האדם אמור להתייחס לפרטים מסויימים יותר ולאחרים פחות, כביכול ממקום כזה כל מציאות ההדרגה והיחס נעלמה, יש רק הויה אחת וכביכול אין טוב ואין רע אין מציאות ואין דימיון יש רק הויה אחת ועסקי הוא לא בהתראויות. (כמובן שזה נשאל לא ממקום של רצוא ושוב בין הויה להתראויות)
5. הרב כתב לי "בחב”ד מוזכר אחדות הכל הויה אחת, אולם לא באופן של “התראות”, שלתתא הכל אחד ממש."
א. אז אם לא התראויות מה הכוונה בדברי הרב ש"בחב"ד מוזכר אחדות הכל הויה אחת", האם אחדות של פרטים כמו גוף האדם?
ב. לא הבנתי את דברי הרב, הרי הם מדברים הרבה על אני ה' לא שניתי לפני ואחרי הבריאה וצמצום לא כפשוטו ומביאים הרבה פעמים את משל הרב והתלמיד שבמשל נמצאים כל פרטי הנמשל ולכן גם בצורה המצומצמת נמצא כל הנמשל, אז לשיטתם אני כן מבין שלתתא הכל אחד ממש והכל שאלה רק של רמת הגילוי והעלם.
6. אשמח אם הרב יחדד לי עוד ציטוט מכתבי חב"ד על מה הוא מדבר ולמה הוא לא מתעסק הויה ולא בעצמות (שהיא לא עצמות המאור)
פלח הרימון פרשת בראשית סעיף ה':"אך העניין הוא דזהו כח העלם העצמי' שלמעלה מרצה"פ להיטיב שהוא מלובש בבחי' פנימית הכוונה דסומ"ע שעלה במח"ת כנ"ל. שזהו בחינת יחיד ממש שלמעלה מגילוי אור ואפילו מבחינת מאור שהוא מקור האור. ובבחינה זאת כל ההפכים אינם הפכים כלל כמו בחי' חו"ג אינם הפכים כלל כי אינם נבדלים כלל מן העצם רק הם בחי' העצם ממש (כמו שמבואר בשער הייחוד פ"י שבבחי' זאת לא יתכן עניין האחדות וההתכללות וכו')", אני יודע שבחב"ד מדובר על יחיד אחד וקדמון ופה כנראה הוא מתייחס ליחיד, האם זה לא עצמות או הויה? ואם זה מעל המאור אז על מה מדובר?
תודה רבה מאוד!
תשובה:
א. כן. אולם הויה לא "משיגים" אלא "מכירים".
ב. עצמות, לשון עצימת עינים, כנ"ל, ולכך לא שייך התראות.
הויה, היא אינה בר התראות, כמו שאי אפשר לשקול רוח במאזנים.
ג. הויה בלתי מתראה, ממנה מתחדש התראות, בחינת מלכות של א"ס, הנקראת מראה. אולם אין לנו השגה והבנה איך מאמיתת ההויה נתחדש המראה, אלא אנו "מאמינים" שהמראה מתראה מאמיתת ההויה, אולם לא מראה את ההויה.
והבן מאוד. גילוי ראשון - הויה. גילוי שני התראות – אור. וגילוי שני נמצא מאמיתת הגילוי הראשון, אולם אין לנו יחס כיצד מכח השגה והבנה, אלא מכח אמונה. אמונה – עצם – עצימת עינים.
ד. בעצם, שלילה, שלילת התראות. בשורש שלילת התראות כללית, בענפים שלילת התראויות פרטיות, ושם שייך תנועה.
נכון, שם סוד "יחידה", מקיפה לכל ב"שווה", כמ"ש באריז"ל.
ה. אחדות ב"שורש" כקיים בבת אחת, אולם לא כמתראה כאחד, שבכל פעם מתראה פנים אחרות של אותו דבר, שגם לתתא ההתראויות הם התראות של דבר אחד.
לדבריהם לתתא "נראה" התפרטות, ויש "אמונה" של "אני ה' לא שניתי". אולם בעומק יותר כל הזמן "רואים את אותה הויה", ולכך אין התפרטות כפשוטו. אולם לשיטת חב"ד לתתא יש אמונה שאני ה' לא שניתי, אולם יש גם התפרטות כפשוטו, שאם לא כן ח"ו נעקרו כל גדרי הדין. וכפי שהורחב בספר הערכים – חב"ד, ערך אור.
ו. הלשון "אינם הפכים כלל, כי אינם נבדלים מן העצם, רק הם בחינת העצם ממש", לשון זה היינו כללות ההפכים, כללות הפרטים ההפכיים בשורש אחד. אולם זה לא אחד "פשוט", אלא אחד שכולל בקרבו כלל, וכל הפרטים, אולם באופן נעלה שאינו הפכים, ולכך יכול להיות אחד. אולם לא עוסקים ב"אחד פשוט".
קטגוריות
