שאלה:
הרב כתב לי שמצוה של "ונקדשתי בתוך בני ישראל" זאת המצווה שעל ידה דביקים בעתיק...
לטעמי אין ראיה לדבר מה הוא המעשה פרטי שעל ידו זוכים לדביקות התמידית במדרגה הזו.
"מסירות נפש" ההגדרה כללית מאוד.
למות על קידוש השם ניחא.
אבל "לחיות" על קידוש השם... זה מעורפל מאוד.. ויש הרבה יהודים ש"חיים" על קידוש השם... ומקדשים את השם בכל מעשיהם ובמסירות נפשם... ואולי אפילו שלא מודעים לכל המדרגות הדביקות... מי אמר שצדיק גדול כמו כבודו חי על קידוש השם יותר מיהודי אחר שעושה מצוות במסירות נפש מקרב יהודים רבים ועוד ועוד.
אין שום הבחנה בזה.
ועוד קשה ; בשלמא מצות תפילין היא כללות המצוות שנוגעת בשיעור קומת האצילות בסוד צורת האדם העליון. ובכן שערות הנזיר שהם השלמת שיעור קומת האדם העליון... בסוד קודשא בריך הוא מנח תפילין. או שערות הבוקעים את הגולגלתא שבעצם השלמה של המדרגות ההשתלשלות.
משא"כ כל מצוה פרטית אחרת שנוגעת לתיקון פרטי ואינה מבטא דביקות ומדרגה עצמית.
ובכן ונקדשתי בתוך בני ישראל.. ישלה ביטוי בתוך כל המדרגות... ולא מבטא אחיזה תמידית ודביקות למערכת זו או אחרת...
ההבחנה מוכרחה להיות בעצם.
כמו דומם צומח חי מדבר ישראל לוי ,כהן, נזיר.... האם יש המשך?!?
תשובה:
כל אחד בחלקו הפרטי, בחינת "יחידה" הפרטית שלו, לפי חלקו, כך ראוי שיחיה במסירות נפש, לפי חלקו – שורשו, ולפי מדרגתו. וזו כל עבודתינו, כל אחד לעשות את "חלקו" בכלל, ובמסירות נפש בפרט.
אין אנו עוסקים כלל בנידון מי גדול ממי, אלא לברר לכל אחד את חלקו.
אור היחידה, מקיף לכל המדרגות בשווה, כנודע, בשונה מאור החיה שמאיר בכל מדרגה כפי אותה מדרגה, נשמה לנשמה, רוח לרוח, נפש לנפש.
ולמעלה מכך, יש את היחידה בעצם, מסירות נפש כוללת, של עצם ההיות. לא רק למות על קידוש ה', או לטרוח יתר על המידה, אלא ביטול של ההויה הפרטית בהוית אור א"ס.
למעלה מנזיר – מלך, מלכות של עולם עליון שנעשה כתר של עולם תחתון, וזהו הארת משיח, ויתנו לך "כתר מלוכה".
קטגוריות
