מְכִילוֹי דְּמַלְכָּא עִילָּאָה, נָטֵי לִזְכוּתָא תָּדִיר [#10291]

ט"ז כסלו התשפ"א

שאלה:

ב"ה

שלום לכבוד מורנו הרב בלבבי שליט"א

זוהר האזינו רפז:
תָּנוּ רַבָּנָן, כְּשֶׁחָלָה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי. עָאלוּ קַמֵּיהּ ר' פִּנְחָס, וְר' חִיָּיא, וְר' אַבָּהוּ. אָמְרוּ לוֹ, מַאן (דהוא) קְיָימָא דְעָלְמָא, שָׁכִיב. אָמַר לוֹן, לָא בִּי דִּינָא דִּלְעֵילָא מְעַיְינִין בְּדִינָאי, דְּהָא אֲנָא חֲזָאי דְּלֵית אֲנָא מִתְיְיהִיב לְמַלְאָכָא וּלְדַיָּינָא דִלְעֵילָא. דַּאֲנָא לָאו כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. אֶלָּא הַאי דִינָא דִּילִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דַּיְינֵיהּ, וְלָא בִּי דִּינֵיהּ. וְהַיְינוּ דְּאָמַר דָּוִד, בְּבָעוּתֵיהּ קַמֵּיהּ (תהלים מג) שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים וְרִיבָה רִיבִי. וְכֵן שְׁלֹמֹה אָמַר, (מלכים א ח) לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ, הוּא בִּלְחוֹדוֹי, וְלָא אַחֲרָא.

דְּהָא תְנָן (תנינן), כְּשֶׁהָאָדָם שָׁכִיב, בֵּי דִינָא דִּלְעֵילָא מִסְתַּכְּלִין בְּדִינוֹי, אִית מִנְּהוֹן דְּנָטָאן לְכַף זְכוּת, דְּאַחְזְיָין זְכוּתָא דְּבַר נָשׁ, וְאִית מִנְּהוֹן דְּנָטָאן לְכַף חוֹבָה, דְּאַחְזְיָין חוֹבָה דְּבַר נָשׁ. וְלָא נָפִיק אִינִישׁ מִן דִּינָא, כְּמָה דְּהֲוָה בָּעֵי.

אֲבָל מַאן דְּדָאִין לֵיהּ מַלְכָּא עִילָּאָה, דְּשַׁלִּיט עַל כּוֹלָא, הוּא טַב, וְלָא יָכִיל אִינִישׁ לְמֶהֱוֵי בְּהַהוּא דִינָא, בַּר טַב. מַאי טַעְמָא, דְּהָא תְנָן, מְכִילוֹי דְּמַלְכָּא עִילָּאָה, נָטֵי לִזְכוּתָא תָּדִיר, וְהוּא כּוּלֵיהּ צַד דִּמְהֵימָנוּתָא, וּבְיָדוֹ לְשָׁבְקָא לְחֶטְאִין וְחוֹבִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (תהלים קל) כִּי עִמְךָ הַסְּלִיחָה וְגו', וְלֹא עִם אַחֵר.

א) מכאן שאם הקב"ה דן מישהו לאחר הפטירה ולא בית דין של מעלה, אז הוא מעביר על כל הפשעים? ואז יזכו מיד לגן עדן?

אם כן, איך זה מסתדר עם "כל האומר הקב"ה ותרן" (בבא קמא נ.)?

אם לא, אז מה הכוונה בזה? הרי כתוב שההקב"ה נָטֵי לִזְכוּתָא תָּדִיר, וְהוּא כּוּלֵיהּ צַד דִּמְהֵימָנוּתָא, וּבְיָדוֹ לְשָׁבְקָא לְחֶטְאִין וְחוֹבִין

ב) איך אפשר לזכות לזה שהקב"ה ידון אותנו ולא בית דין של מעלה? מה לעשות?

ג) האם נשמה יכולה לדרוש בבית דין של מעלה שהקב"ה ידון אותה? בבחינת "הלך אחר הנתבע".

ד) הרי ביום הדין הגדול והנורא לעתיד לבוא, הקב"ה ידון אותנו בעצמו, נכון?
אם כן, הרי הקב"ה נָטֵי לִזְכוּתָא תָּדִיר, וְהוּא כּוּלֵיהּ צַד דִּמְהֵימָנוּתָא, וּבְיָדוֹ לְשָׁבְקָא לְחֶטְאִין וְחוֹבִין, אז מה הפחד מאותו הדין? ומדוע שמואל הנביא ע"ה פחד מדין זה?

תודה רבה מכל הלב!!

תשובה:

א. ראשית, מידה כנגד מידה, כל מי שרגיל "לוותר" בחייו, אף הקב"ה מוותר לו. ומה שנאמר רק באדם שאינו ותרן. וזהו במדרגת מדות – הנהגת המשפט – ז"א.

יתר על כן. מי שנמצא במדרגה שבי"ד של מעלה דנים אותו, עליו נאמר כן, כלומר שהקב"ה אינו דן אותו, כי אילו היה דן היה מוותר, וכיוון שאינו מוותר, לכך אינו דן אותו. והיינו שנשאר בהנהגת המשפט, ואינו עולה להנהגת היחוד, הנהגת הכתר, כמו שהרחיב בדעת תבונות.

ב. על מנת לזכות לכך נצרך לדבוק בהנהגת היחוד, בחד קיטרא אתקטרנא ביה בקב"ה.

והדבק בקב"ה תדיר, במי שדבק הוא דן אותו.

ג. לא. צריך להיות במדרגה הנ"ל בכדי שכביכול יוכל להיכנס לפני הקב"ה.

ד. שם הדין מי יזכה להנהגת היחוד ומי לא יזכה ויישאר בהנהגת המשפט, והוא נקודת ממוצע בין הנהגת המשפט להנהגת היחוד.

ומי שזוכה להנהגת היחוד דינו ע"י הקב"ה לטב.

יום הדין – גבורה. הגדול – חסד. והנורא – תפארת