שאלה:
המשך 9993
תשובת הרב שליט"א האירה לנו באור יקרות, ולמדנו את תשובת הרב, ודקדקנו בה מאוד.
היינו שמחים אם אפשר לברר כמה נקודות:
א. הרב כתב "העושה מעשה של שלום בונה כלי של ברכה”, האם הכוונה דוקא בעשיית מעשה בפועל כלשון חז"ל 'עובדא דאהרון', או שגם פעולה בשב ואל תעשה כגון בנד"ד שמדובר בויתור ושתיקה, האם גם זה מעשה שבונה כלי?
ב. עוד כתב הרב: "באופן פנימי: עליו לעבוד על נפשו להגיע למדרגה שמוכן ורוצה לוותר למען השלום". האם ויתור למען הכלי של הברכה גם טוב, כלומר שלא לשמה, או שבזה לא נאמר מתוך שלא לשמה בא לשמה? ואם בכלל בונה כלי באופן זה?
ג. אם הוא עובד על נפשו משך זמן רב ובינתיים הוא שותק ולא אומר דבר, ובתוך כך הגיע חג הסוכות, האם יחשב לעליון כסוכה גזולה ואינו יוצא שם יד"ח, כי עדיין לא מחל התחתון על התביעה הממונית?
ד. האם עבודה זו אינה הדחקת הרגשות, ואולי יכול לגרום פצע בנפש, ויש שטענו כן בשם מטפלים שמלמדים להניח את הרגשות 'על השולחן', ולא ליצור בנפשו 'מחסן' של רגשות שליליים שיכולים לגרום נזק עתידי לבריאות נפשו. וא"כ כיצד יעבוד על נפשו מבלי להינזק?
ה. בסיום כתב הרב: "כלל כראוי מאוד להתרחק עד כמה שניתן מלתבוע חבירו לב”ד, שעל ידי זה גורם לעורר מידת דין עליו, ועל העולם", איך נבין א"כ מה שמובא במשנ"ב (סי' תרב סק"ט) שכתב: "עכ"פ מצוה לשפוט להוציא גזלה מתחת ידו, וכשיש דין למטה אין דין למעלה"?
שוב תודה [וסליחה על ערבוב הדעות והמדרגות שבאו כאן], יורנו נא ונלכה באורחותיו, ושכמ"ה.
תשובה:
א. כבר אמרו שישב ולא עבר עבירה, בבא לידו, חשיב כאילו עשה.
ב. גם על זה נאמר לעולם יעסוק אדם בתורה "ובמצוות" שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה.
ג. עיין סוכה ל"א ע"א, ואורח חיים תרל"ז, סעיף ג'. ובמג"א שם, ס"ק ב', שכתב כי קרקע אינה נגזלת. והמברך על סוכה זו נקרא מנאץ, כיוון שע"י עבירה באה, כמ"ש שם.
ד. לא צריך לדחוק, צריך לעבוד לעלות בסולם העלייה שלב אחר שלב, ולהגיע למדרגה זו. ולעת עתה ראוי מאוד לשתוק, ויעבוד על כך שיעשה כן בלב שמח ורגוע.
ה. אם אינו מוחל. אולם ראוי מאוד למחול. וכן "מצדו של הנגזל" אין מצוה לשפוט, אלא על בית דין.
קטגוריות
