שאלה:
ב"ה אשתי נמצא קרוב לחודש התשיעי של עיבור שע"פ שיור הרופאים תהי' ביום שבת ר"ח כסלו, ויש לי כמה שאלות בנוגע לזמן הצירי לידה ועל הליכה לבית חולים וכל הנלוה עם כך.
(א) שאלה בהלכה. אשתי ביקשה ממני בעבר שאני עומד בחדר בד' אמות אצלה בזמן הלידה, וכן עשיתי בכל הלידות של עבר, ע"פ הכרעת הרב שאם היא ביקשה זאת ממני אז מותר לי להיות שמה, רק השאלה הוא דכל ההיתר רק בתנאי מסוים שהבעל לא יסתכל עליה בשעת הלידה ואח"כ כשהיא אינה מכוסה כראוי, ובכל הפעמים בעבר שהייתי אצלה בשעת הלידה על אף שהשתדלי בכל עוז לא להסתכל עליה כשהיא אינה מכוסה כראוי, לא הייתי יכול להזהר כל הפעם, ולרגעים אני ראה אותה, ובפרט לאחר הלידה שאני הייתי רוצה לראות הילד, ואני מוצא אצלי שכמעט אי אפשר לי לא לראות מקום אסורה, הן ברגעים קודם הלידה והן קודם אח"כ. אמנם בודאי שיש בי היכולת לא להסתכל עליה. רק שראיי' לרגע, זה כמעט דבר אי אפשר לי לא לראותה בכלל, ואני צריך להיות בבא סאלי לשלוט כ"כ על עיני שלא לראותה בכלל. הן באופן הנ"ל מותר לי להיות אצלה בשעת הלידה, האם יש להקל בכך כיון שהוי רק שאלה של ראיי' והבטה בעלמא ואינו הסתכלות?
(ב) בכללות, מהו עבודת הבעל כשאשתו נמצאת בצירי לידה, וכיצד הבעל יכול להיות ברגוע כשאשתו אינה רגועה כלל והיא צועקת ודואגת (וגם הבעל מרגיש לחוץ מכל זה וקשה להרגיע אותה כיון שהבעל עצמו גם דואג קצת ום מרגיש מאד לחוץ מצער של אשתו ומצעקותיה, וצריך מאד גבורה בנפש להראות אותה שהוא אינו מפחד כלל וגם מאידך להיות מודה למה על רגשותיה וגם לחזק את רוחה אבל לא לסתור אותה ולא לכעוס עליה....)
(ג) יש סידור של תפילות לאשה בבית ובתוכו יש תפילות להבעל להתפלל בשעת הצירי לידה ובשעת הלידה, האם יש לי להשתדל לאומרם או לא, כיון שבדרך כלל אני מרגיש מאד לחוץ אז, אבל מאידך אני רוצה יותר להכניס את הרבש"ע להמצב וגם משום שתמיד צריך תפילה? (וגם יש לציין שאשתי אינו מרוצה בכך אפי' כשאני מתפלל פסוקי תהילים בעל פה כשאני נוהג המכונית להביא אותה להבית חולים, והיא אמרה לי שכשהיא שומעת איך אני אומר תהילים זה גורם לה להרגיש חלישות דעת ופחד.)
(ד) בדרך כלל שכאני נמצא בבית חולים עם אשתי אני מרגיש קירבה יותר אל הגויים הרופאים וכל המסייעים שמה. אני רואה איך שגם הגויים יכולים להיות בעלי חסד ורחמנות באופן נפלא ואני מתפעל מהם, ולפעמים אני חושב לעצמי שהלואי שרוב יהודים יכולים להיות בעלי מידות טובות כמו גויים האלה. וגם אני מרגיש הכרת טוב עצומה לגויים האלה. וא"כ לכאורה זהו מצב סכנה לנפשי כיון שאני מרגיש קירבה יתירה באופן נפשי אל הגויים. וגם עצם ההמצאות בבית החולים אינו סביבה טובה ליהודים, שהוא בנין גדול עם אלפי גויים. וא"כ אני רוצה לדעת מהו היחס הנכון במצב הזה שאי אפשר לי לא ללכת שמה, ומה ה' רוצה ממני כשאני צריך להיות בבית החולים להרבה שעות, ואיך אני יכול לא להיות מושפע מהגויים שמה.
(ה) וכענף משאלה הנ"ל, האם יש בעיא לראות הרופאים והמילדות וכל המסתעיים שמה עם הלידה ואח"כ כשלוחי ה', כיון שסו"ס הם שלוחים מאת הבורא לסייע בהבאת ילד יהודי לעולם? וביותר עומק אני שואל: האם יש לגויים אלו זכות על שהם מביאים עוד ילד יהודי לעולם, ולא עוד שמביאים ילד יהודי לעולם אלא גם עושים זאת בחשק ובשמחה ויש להם שמחה בהלידה, וגם עושים כ"כ חסד עם האם כדי ליישב את רוחה, האם יש להם זכות לעשות את כל זה לסייע יהודים (הן האם והן הולד) וכן האם הם מקבלים זכותים על כל החסדים האלו שהם עושים בעבור האם והילד?
תודה רבה ועצומה להרב!
תשובה:
א. מותר. אם התירו לחלל שבת עבור רוגע נפשה, כל שכן באופן של ראיה ללא הסתכלות.
ב. מחד אמונה שאין עוד מלבדו שאין כח שליט אלא הוא, וכמ"ש בנפה"ח ש"ג, פי"ב. ותפלה על לידתה בקלות וולד בריא. ומאידך השתתפות בצערה, ברצוא ושוב, הנ"ל.
ג. שיקול דעת בכל מקרה לגופו הוא הדרך הנכונה. אפשר לדבר עם הרבש"ע בלשונך ללא נוסח, וכן דיבור במחשבה. כנ"ל אות ב', אמונה, תפלה, והשתתפות בצער, וחוזר חלילה.
ד. להכיר שזהו מידות של נפש בהמית כמו נשר שמרחם על בניו. ולהכיר שבישראל יש נפש אלוק' ממעל, מדותיו של הקב"ה בעצם טבועים בנשמתם של ישראל.
ה. בודאי הם שלוח ה', ויש להם זכות בכך.
בשורות טובות
קטגוריות
