שאלה:
לכבוד מו"ר שליט"א
הרב כתב באחת התשובות בספר 'שאל ליבי' בזה"ל:
"ישנם ג’ צורות שורשיות בבריאה, ולפ”ז הגדרת מהות העבודה וצורתה.
א. עיגולים, עיגול בתוך עיגול, והעיגול החיצון גדול מכולם. והעיגול התיכון קטן מכולם. ולפ”ז צורת העבודה לצאת מעצמו להיקף גדול יותר. ומצד כך הגדרת העבודה ביטול.
ב. צורת השתלשלות, שלשלת, מרום כל המעלות, עד שפל המדרגות. ומצד כך צורת העבודה לעלות מעלה מעלה. והוא הגדרת בן עליה.
ג. צורת הלבשה. שתחתון מלביש את העליון, כצורת גלדי בצלים. והפנימי יותר משובח יותר. ומצד כך צורת העבודה להיכנס יותר ויותר פנימה. ועל כן צריך האדם לזהות לפי שורש נפשו מה עיקר עבודתו. ע"כ.
והנה עלה בדעתי כמה הסברים וספיקות בענין זה, שנראה לי שטמונים כאן יסודות עצומים ביותר, אם הרב יכול להאיר עיני האם דברי נכונים ואשמח עד למאד בהתרת הספיקות דלהלן:
א. האם אפשר להסביר שג' בחינות אלו הם כנגד ג' חלקים האדם.
א] הנפש הבהמית מסתכלת באופן שהאני זה ה'אור פנימי'- ההשגות שהשגתי עד עתה, וההרגלים בין הטובים ובין הרעים. ולכן העבודה בבחינה זו היא לקנות מעגלים חדשים מבחוץ ולבטל את המעגל שנמצא בו עתה להיקף יותר שלם וגדול.
ב] הרוח כל עניינה זה הבחירה, בחינת 'יושר' ולכן כל עניינה זה לעלות ולעלות, מתוך מאמץ [ולא מתוך תפיסת העיגולים- גילוי טבעו והרגלו, (וכפי שהסביר הרב ב' בחנות אלו של עיגולים ויושר בשיעור השני בסידרת דע את רפואתך)].
ג] הנשמה רואה בדיוק הפוך מהנפש הבהמית, שהאני האמיתי הפנימי זה היא, וכל העבודה היא רק להיכנס יותר ויותר פנימה. [ונמצא, שמה שלפי הבחינה הראשונה נקרא 'מקיף' הוא גופא לפי הבחנה השלישית נקרא פנימי].
ב. האם אפשר להסביר שג' בחינות אלו הם כנגד ג' הבחינות של הכנעה הבדלה והמתקה. דהיינו, אם הזיהוי העצמי הוא רק כפי הנפש הבהמית, אז השלב הראשון זה להכניע אותה- ביטול. אם הזיהוי העצמי הוא של רוח שיש ב' צדדים ויש בחירה, צריך להבדיל ביניהם לראות מה הרצון שנובע מאמת הנשמה ומה משקר הנפש הבהמית. -הבדלה. אם הזיהוי העצמי הוא נשמה- אז העבודה היא המתקה שהכל זה רק לבוש לפנימיות והכל נמתק.
ג. הרב מאריך בשיעורי דע את עצמך שכל חיותו של האדם היא מעצם התנועה של התפשטות והתכנסות. ולפי הציור הנ"ל וההסבר הנ"ל אולי אפשר להסביר שההתפשטות זה המעגל החיצוני יותר [לנשמה זה המעגל של הנפש הבהמית ולנפש הבהמית זה הנשמה, ולהיפך זו התכנסות] ועצם התנועה בין המעגלים שזה מכח הרוח, זה גופא החיות.
ד. שאלה נוספת הקשורה לזה הענין. זכור לי [ועתה לא הצלחתי למצוא היכן] שמעתי מהרב שיעור יסודי עד למאד בענין ב' אופנים בתכלית הבריאה, האם 'לעשות לו דירה בתחתונים' או ביטול התחתון לעליון, ואם אני זוכר נכון, הרב ביאר שלפני חטא אדה"ר התכלית היתה ביטול, ולאחריו בעיקר דירה בתחתונים, וכן אברהם זה בעיקר דירה בתחתונים ויצחק בחינת ביטול.
ורציתי להקביל ב' בחינות אלו לג' האופנים הנ"ל, ולא הצלחתי. כי אם נאמר שעבודת הביטול כפי הבחינה הראשונה היא המקבילה לנפש הבהמית, הלא זו בחינה המתאימה רק לאחרי החטא שהזיהוי הטבעי הוא עם הנפש הבהמית, דאילו לפי הזיהוי שהאני זה נשמה, לכאורה זה מקביל רק לבחינה השלישית שלכאורה עניינה לעשות לו דירה בתחתונים שבתוך כל הקליפות מגלים את הנשמה.
ה. אם הרב יכול להועיל בטובו לפרט כאן עוד כמה הקבלות לג' הסתכלויות אלו, ומה שורשם, וכך הדברים יבהירו עוד כמה סוגיות, [הדברים יועילו לי מאד, כי מאד התחברתי לבהירות העצומה שג' ציורים אלו מביאים].
תודה רבה עד אין קץ על החיים שיש לי בזכות שיעורי ותשובות הרב.
תשובה:
א. נכון מאוד. אולם לא נפש בהמית בלבד, אלא אף נפש אלוקית.
ב. נכון מאוד.
ג. לא מדויק. העיגול החיצוני של הנפש, הוא עיגול חיצוני גדול יותר, והוא ההתפשטות בערכה בנשמה, הרצוא לעולם עליון, פנימי יותר. התנועה היא עצם הרוח.
ד. מצד העיגולים התכלית בעיגול החיצוני ביותר, מצד ההלבשה, התכלית כניסה לעולם הפנימי ביותר, אולם לא יחס של תחתון, אלא פנימי.
ה.
| עיגול | השתלשלות | הלבשה |
| ידיעה שלמעלה מן הבחירה. שיטה זו נתבארה בעיקר בתורת אסזבצא. ונתבאר בר' צדוק מעט | בחירה, לעלות או לרדת
דרך המוסר |
ביטול לפנימי, ביטול לצדיק. וזהו דרך כללות החסידות. הצדיק הוא המולבש. וזהו שימוש חכמים, שהלבוש משמש את המולבש. וכלשון רמח"ל משמשי האדם השלם. ולכך נקודה זו תפסה מקום רחב בחסידות |
| יציאה מעצמו | הרחבת עצמו | ביטול לזולתו |
קטגוריות
