שאלה:
אני אברך כולל למדתי בעבר הרבה אצל מרן ראש הישיבה רבי גרשון אדלשטיין
כבר לפני 15 שנה כשנפתחתי בתור בחור לספר "בלבבי משכן אבנה" מאד התחברתי, ואני חושב שזה אמיתי הנכתב, וכך באמת ראוי לנהוג
אבל כאב לי מאד מאד התחושה שיצאה לי מקריאת הספר, שכל עם ישראל שהם לומדים תורה ומקיימים מצוות, להם אין קשר לעולם הבא, כי בעולם הבא מה שיש זה רק דביקות ואם פה אין לך דבקות גם לעולם הבא
וזה סיבה שמורידה לי את כל הכח להשקיע באמת בדרך הזאת, כי הדרך הזאת אומרת שכל האברכים החשובים והתלמידי חכמים שהם הם ורק הם העיקר של כל היהדות והבריאה,"הם לא בדך שתביא אותם לעולם הבא ולדבקות"
זה לא הגיוני, אז מי כן
וההעמדה של הדברים שאברכים תח לא בדרך הנכון אלא בהגדרה של "רשעים שבהם מלאים מצוות כרימון",מורידה לי את כל המוטיבציה להשקיע בזה
למרות שלעצם הדברים אני מאד מתחבר
וכל הזמן מדגדג לי
תשובה:
אף אני למדתי אצלו, והתייעצתי עמו בכלל, ובפרט בענין הספרים, שעבר על
חלקם, ועודדני להמשיך.
ולגופו של נידון. כל מי שדבוק בתורה באמת לשמה, בהכרח יש לו דבקות בקב”ה,
בהעלם או בגילוי, וזה חלקם לעוה”ב.
וח”ו לומר על שום בן תורה שהוא רשע, ומלא במצוות כרימון. וחז”ל לא קראום
רשעים אלא “ריקנין”. וכן תלמידי חכמים למעלה מכך. אולם נחסר לו הנקודה
הפנימית.
וכבר הרחיב בכך המשגיח ר’ דב יפה זצ”ל, שדבר זה חסר בדורנו אף אצל בני
תורה. וכבר העיד בפני שהחזו”א אמר לו שיש לו (לר’ דב יפה) תענוג בהכרת
אלוקות. וזו הדרך הישרה שיבור לו האדם, וזו הדרך לכו בה. וזה היה “צורת”
חייו של החזו”א, והוא אבי הישיבות בארץ ישראל. והוא הדמות הפנימית שלאורה
יש לילך לכל בני הישיבות.
קטגוריות
