שאלה:
שלום לכבוד הרב,
לאחר האזנה לשיעורו של הרב אודות חודש טבת, אבקש להשלים את הדברים. היות והשאלות נוגעות ישירות לחיי האישיים ולחיי המקצועיים (כאיש טיפול), אשמח אם הרב יבאר את הדברים באופן שגם מי שאין לו רקע בתורת הקבלה/החסידות יוכל להבינם:
1. בסוף השיעור, אמר הרב ששורש כל פחד הוא מכך שהאדם לא יגיע לתכליתו, ובעומק - שורש הפחד הוא מבדידות. מתוך דברי הרב, נשמע היה שהדברים נובעים זה מזה. ז"א, שעומק הפחד מאי ההגעה לתכלית הוא פחד מבדידות. האם כך הם הדברים, ואם כן, מדוע יש קשר בינם?
2. בעולם הטיפול (אומות העולם), ישנה גישה שלמה המבוססת על הנחת היסוד שהיעדר משמעות לחיים עומד בלב הקשיים הנפשיים שחווים בנ"א (לוגותרפיה). עסקתי בלימוד הגישה, ואשמח אם הרב יוכל לציין מהו המקור התורני לכך, היות וכפי הנראה מדברי הרב, אכן ישנו כזה. ברור לי שהבנה תורתית של הסוגיה תאיר אותה לאין ערוך.
3. שיעורו של הרב עסק בפחד (ובלשון ימינו - חרדה), ורציתי לשאול אם הדברים תקפים גם לחוויית דיכאון, שאדם עלול לחוות. אני מעלה את הדברים לאחר שבעבר האזנתי לשיעור של הרב שנמסר בנושא הפורים, באותה סדרה ייחודית אודות עבודת החודש, 'ראש חודש אדר - הסרת העצבות', שם התבאר שהשורש לעצבות (דיכאון) הוא בעיקר חוסר כיוון בחיים.
4. האם מתוך דברי הרב, שהבדידות היא שורש הפחד, ניתן להסיק שמערכות יחסים קרובות, למשל מערכת יחסים משפחתית, זוגית וכו' עשויים להפיג פחד/דיכאון, ולהיפך? מתוך עבודתי בשטח, וגם ממחקר שערכתי בעבר, מצאתי קשר. רציתי לשמוע, אם יש לזה עוגן בתורתנו הקדושה.
תשובה:
א. כן, כי תכלית הכל – אחדות, אחד. וכל שאינו מגיע לתכלית זו, נחסר התכלית. ולכך עיקר הפחד מבדידות.
ב. כל דבר מורכב מכלי ואור. חיים ללא משמעות הם כלי ללא אור, בערכין. כלי ללא אור, זהו עפר בלא חיות של אש – מים – רוח. ומשם השפלות, העצבות, הכבדות, והספיקות.
ג. כן. דיכאון, נפילה ליסוד העפר בלתי מתוקן ומאוזן.
ד. כן. בודאי.
קטגוריות
