שאלה:
ב"ה
שלום לכבוד מורנו הרב בלבבי שליט"א,
לגבי מה שכבודו הביא ב"דע את נשמתך", לגבי העבודה של הסתכלות על פנים של צדיק שגילה את נשמתו על מנת לעורר את הנשמה שלנו, בבחינת מצא מין את מינו וניעור.
א) האם ישנה עבודה או עניין להסתכל על פנים של תינוק?
ב) לאיזה השגה ניתן להגיע מכך? הרי תינוק עוד לא גילה נשמתו עדיין, אבל מצד שני כח התמימות שבנפש אצל התינוק הכי גלוי שיש.
ג) זה מאוד מרגיע להסתכל על פנים של תינוק, רואים פנים כל כך טהורות, בפרט אם התינוק כבר מחייך אליי. מדוע זה משרה רוגע ושמחה פנימית?
ד) כוח התמימות הזה נאבד עם השנים, האם זה טוב להישאר עם כוח התמימות הזה (או לעבוד להחזיר אותו)? אולי להישאר איתו ביחס לקב"ה, אבל לבני אדם כבדהו וחשדהו? או שתמימות עם הכל?
ה) המשך לשאלה הקודמת ותלוי בתשובה שם: האם ניתן/צריך לעשות משהו בחינוך על מנת שכוח תמימות זה ישאר עם הילד לתמיד?
תודה רבה מכל הלב,
חנוכה שמח,
חודש טוב.
תשובה:
א. כן.
ב. כתב המהר"ל על משיח, שאופן אחד של ביאתו הוא עני "ורוכב על חומר". וביאר המהר"ל, שאל תבט אל חומריותו, אלא על פשיטותו. ובעומק, כי החומר עצמו כשלעצמו פשוט, וההרכבה באה מכח הצורה.
וכן אצל תינוק, מחד הוא נקי ללא עון (בגלגול זה) ומאיר בו נשמתו, ומאידך הוא חומרי גמור, חומר פשוט (בערכין), ולכך מאיר בו פשיטות הנשמה, בחומר פשוט.
ג. כי התינוק יש בו רוגע, כי עדיין לא נכנס ל"חשבונות הרבים".
ד. כן. אולם במקביל לקנות דעת, ערומים בדעת, ומשימים עצמם כבהמה.
ה. כן. להעמיד את הפשטות כיסוד הנפש בהשכלה – דעה, ובהרגשה. ולנסות לחזור פעמים רבות לשם. והדברים ארוכים, ואכמ"ל.
קטגוריות
