שאלה:
שלום לכבוד הרב
בהתייחס לתשובה מספר #10156
מבואר מתוך דברי הרב שהמפורש בשמירת הלשון חלק ב' פרק יז
זה לשונו 'ואל ילבין פני חבירו ברבים, מנא לן, מתמר, דכתיב היא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר וגו'.
ומוכח מזה דאפילו אם אותו האיש ג"כ חייב בדבר, אפילו הכי צריך ליזהר מאד שלא לביישו'.עכ"ל. אינו אלא כמילי דחסידותא.
עוד תמהני על פי מה שדרשו 'קרעו ולא דמו' בבבא מציעא נט. וצ"ע. בכל הכבוד הראוי.
תשובה:
אם המעשה יסודו "בושה", נאסר. אולם אם המעשה יסודו סילוק ההיזק, וממילא מתבייש, אינו אסור. ואף לשון הח"ח: "צריך ליזהר" במקום שכולו בושה. וכאשר אין עיקרו בושה אלא סילוק ההיזק, אין ליוב "ליזהר מאוד".
קטגוריות
