שאלה:
מציק לי מאוד העובדה שאני מרגיש שאין לי נביעה כמעט בשום פעולה שאני עושה ואני כל הזמן במתח אני לומד את הגמרא במטרה לסיים את התפילה בכלל אין לי כח להתפלל אומנם יש לי הספקים יפים בגמרא אבל מרגיש אני שהכל בהבנה מגושמת ולא זורמת חשוב לציין שאני לא נחשב חלש בלימוד רק שהלימוד מאוד מגושם אסביר זאת לרב שכביכול שיוצא מתוך מה שכתוב מתוך מה שאני מכיר הוא זר לי וחדש כביכול אני מרגיש שאם הייתי מגיע לאיזה מקום רחוק במציאות לא הייתי יודע להסתדר לבד אני מהרהר הרבה פעמים באותה שאלה בלי הרגשה אמיתית שזה מקדם אותי לתשובה אני מאוד מסתפק כל הזמן ובעיקר על הצלחה בחיים
האם שייך שאצא מזה מההרגשה הזאת?
וא"כ איך?
תשובה:
עליך להתחבר למהות הדברים חיבור פנימי עמוק, ללמוד באופן שצורת הלימוד היא חיבור ללימוד, כמו שהוסבר למעשה בדע את תורתך, דרכי הלימוד, הדרכה מעשית.
ובכללות, עליך לשהות זמן מסוים ביום "לבד", ללמוד לבד, להתבונן לבד, ולדבר עם ה' לבדך. ולאט לאט להתרגל להיות גם לבד, ולהיכנס לתוך נפשך לאט לאט, פנימה יותר ויותר.
קטגוריות
