שאלה:
אני רציתי להעיר לכבוד הרב ולהסב תשומת לב.
בעולם הגשמי התקדמות החכמה והידע נמדד ונבחן במחקר - אם הדבר אינו עובד ואינו מוכח על פי מחקרים מדעיים אינו שווה כלום... מבחן התוצאה הוא מבחן החזק והאמיתי.
מדוע בידע וחכמה הרוחנית אינו הדבר כן?
מדוע החכמה הפנימית לא מביאה לשום תוצאות? הרי הנביאים יכלו לעשות מעשה או היחוד שהיה מביא תוצאה..
אני חושב שאדם חכם במיוחד החכם בחכמה הפנימית מוכרח להפעיל לעצמו דרישה של "מבחן התוצאה"... כי אם לא יהיה מבחן זה הוא ידע להפוך הכל וגם על היום לומר שזה לילה ועל הלילה לומר שזה יום... ולהוכיח את זה ב"תורת הבחינות" ותורת היחסייות...
הישרות פנימית ורצון להגיע לנוסחה שבאמת פועלת עד כדי עולם המעשה... זה התנאי הנחוץ למי שעוסק בחכמה זו לאיחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה...
אחרת הכל.. השארות בעלמא שאפשר לומר הכל ...
יש קונה עולמו בשעה אחת... עולמו דייקא..
בבחינת עולמך תראה בחייך...
לסוד התיקון הכללי יש לו כללים שונים... שיסודם בהררי קודש.
מדוע כל מי שיודע קצת קבלה וקל וחומר מי שמבין ויודע הרבה יכול
תשובה:
מתתא לעילא מתחילים בחקירת החומר, עשיה דעשיה, או חכמה דעשיה.
מלעילא לתתא, נקשרים ב'אין', "מאין תמצא", ומשלשלים עד לתתא באופן המתיישב בכלים התחתונים, ובאופן של 'עולם ברור ראיתי', מריש דרגין עד אחרית דרגין, קומה שלמה בבהירותה. וזו צורת דרכו של הרמח"ל.
קטגוריות
