שאלה:
א) איך כל אדם באשר הוא שם יכול לקבל עכשיו את הסודות התורה של גילוי אליהו שהוא גילוי סודות של פנימיות התורה שמאיר בתוקף בתקופתנו סוף עקבתא דמשיחא, ומהו התנאים לכך? האם זה רק לבעלי סוד ובעלי פנימיות או שכל א' יכול לזכות לזה עכשיו?
ב) אני חושב שהכוונה בגילוי אליהו בפנימיות היינו תפיסת ה"עתיק" שהוא פנימיות הרדל"א, שהרב דיבר הרבה על זה בבלבבי ח"ח וח"ט ובספר קול דממה דקה, וגם ה"ר יצחק מאיר מורגנשטרן דיבר הרבה על זה בתוך ספריו ים החכמה. האם זה הכוונה של "גילוי אליהו בפנימיות" שמאיר עכשיו?
תודה רבה להרב
תשובה:
א. כנודע כמ"ש חז"ל, שיש גילוי אליהו פנים אל פנים, ויש גילוי באורח שכל, בעין השכל דיליה, כמ"ש בהקדמת תיקונים, וז"ל: ואנת אליהו עתיד להתגליא בסוף יומא, ואנת מאן דעתיד לאתגליא ליה אפיה באפין, ואנת דעתיד לאתגליא ליה בטמירו "בעין השכל" דיליה.
והאריז"ל, היה לו גילוי פה אל פה, כמ"ש בהקדמה לעץ החיים (הקדמה על שער ההקדמות) וז"ל: אליהו הנביא שהיה נגלה אליו תמיד, ומדבר עמו פה אל פה. עכ"ל. אולם, הרמח"ל עיקר גילויו בעין השכל, כמ"ש באגרותיו. ועיין עמק המלך (הקדמה שלישית, פ"ה).
ועיין זוה"ק (בהר, קי, ע"א) יחזקאל חזא כל אלין מראות דמרכבה בראיה "בעין השכל", חבקוק בשמיעה, ואית נבואה דנבואתיה בפומא, הה"ד ויגע על פי, נבואה אחרא מרוחא דחוטמא, הה"ד ותבא בי הרוח, ואית נבואתיה ביד, הה"ד וביד הנביאים אדמה.
ויש עין השכל דלבא, כמ"ש (זוה"ק, כי תצא, רפ, ע"ב) וכלא אשתמודע בעין השכל דלבא, דאתמר בה הלב מבין הלב יודע. וכן יש בעין עצמו, כמ"ש שם, אבל מראה דאיהו בעין השכל איהי באור דנהיר בבת עינא. ועיין תורת המנחה (תרומה, דרשה כז).
ועיין שו"ת רב פעלים (ח"ג, סוד ישרים, סימן ד) וז"ל: דודאי בענין שיזכה האדם לדבר פנים בפנים כמו שהיה לרבינו האריז"ל, דבר זה קשה המציאות אפילו בדורות הראשונים, וכל שכן בדורות האחרונים, ברם בזאת אפשר להאמין שיהיה גילוי אליהו זכור לטוב בהשכל של הצדיק, דהיינו שיתלבש ניצוץ מן אליהו זכור לטוב בעין השכל של הצדיק, ויורה לו האמת, והצדיק אינו מרגיש בגילוי אליהו ז"ל בשכלו, אלא חושב שהוא משיג הדברים בשכלו. עיי"ש שכן היה אצל הרש"ש (ועיין חתם סופר, ח"ו, ליקוטים, סימן צ"ח). ועיין מהר"ל (נצח ישראל, פרק כח) וז"ל, כי פעמים הרבה היה אליהו מגיד דברים לאחד ולא ידע האדם מאין באו לו הדברים והיה נדמה לו כאלו הדברים היו לו מעצמו, ואינם אלא דברי אליהו.
ועיין שו"ת עטרת פז (ח"א, כרך ג', אבן העזר, מילואים, סימן ט').
ועיין בדברי ר' צדוק (קונטרס ספר הזכרונות, מצוה שלישית) וז"ל, אבל עיקר הנבואה שהיא הראיה בעין השכל לאמיתו, הוא רק ע"י זוך הלב. עכ"ל. ותלוי בהנ"ל, כי עין השכל דלבא תלוי בזוך הלב, ועין השכל דבת עין תלוי בזוך העין והמחשבה, ודו"ק הרבה בזה.
ועיין שפת אמת (בשלח, תרמ"ד, ד"ה בענין המן) וז"ל, שזה עיקר החירות שלא יהיה הנפש מקושר אל הגוף, ואזי יכולין לראות בעין השכל. ובפרטות כתב (שם, ויקהל, תרנ"ד ד"ה בפסוק) וז"ל, כי עיקר הראיה כששומרין העין שלא להסתכל בגשמיות, אז רואין בעין השכל המאיר. ועיין אור זרוע לרבי משה די ליאון (חלק ה').
ב. בכל מדרגה יש בה בחינת גילוי אליהו, שמגלה את אותה מדרגה, והוא אליהו דפרטות דאותה מדרגה. ונכון הדבר ששורש כח הראיה דתיקון אורות העינים תחילתו בעתיק, בכתר דיליה, כמ"ש הרב ז"ל בשער עתיק פ"ג ואילך, שעתיק כתרו נבנה מכתר דמ"ה, וה"ר דכתר דב"ן. ושם שורש תיקון הראיה, ומשם עין השכל השורשי.
ושורש הארה זו כתבה החובות הלבבות בלשונו הזך (שער שמיני, חשבון הנפש, פרק ג) וז"ל, יהיה הבורא יתברך נמצא עמו במצפונו, "יראהו בעין שכלו".
ועיין אוצר המדרשים, וז"ל, המביט והמשיג והרואה בעין שכלו, סבת הסיבות ועילת העילות, סוד הסודות ויסוד היסודות, אין לשום בו שום ספק שהוא ניזון ומתענג תענוג בלי תכלית, והיא האכילה הודאית, ועל זה נאמר, ויהי שם עם ה' מ' יום ומ' לילה, לחם לא אכל וגו', עיי"ש.
קטגוריות
