שאלה:
לכבוד הרב הגאון שליט"א,
פולמוס של ממש התעורר בבית מדרשינו בסוגיא של אמונת חכמים, וזאת בהקשר של החיסונים, וזאת מבלי להיכנס כלל לעצם סוגיית החיסונים, רק להשלכות הנולדות מכך, בהיות שיש מגדולי הדור שהורו שצריך/שראוי/שאפשר/ להקחת החיסון, ויש מהם שאף התחסנו בעצמם, ומאידך רבים מזהירים שיש סכנה בדבר, מהם רבני קהילות וצדיקים, ויש הטוענים שהטעו את זקני הדור, ורבים חוששים לדבריהם, וכנגד יש המזדעזעים מעצם ההו"א לומר שהטעו את הזקנים ובודאי שאין סכנה בדבר אחר שגדולי הדור סמכו ידם על הדבר, וח"ו לומר שתצא תקלה מתח"י, וטוענים שמערערים בזה על אמונת חכמים, וחוטאים בזה. אלו אומרים 'המסוכנים יתחסנו' ואלו אומרים 'המתחסנים יסתכנו'.
השאלה היא הצדק עם מי, האם באמת אחר הוראת הזקנים כבר אין לחוש כלל לסכנה ואפשר להתחסן ללא חשש, והוא מיסוד אמונת חכמים, ואסור לחשוב אחרת, או שמותר לחשוב שהטעו את הזקנים ואין זה סותר לאמונת חכמים, ויש מקום לחשוש לדברי האומרים שחיסון זה לא נוסה כראוי ולמיחש בעי לאותם הרופאים שמזהירים מפניו?
האם יש בחז"ל או בדברי הימים איזה שהוא אזכור למציאות שהזקנים הורו דבר מה והשומעים להם הסתכנו והנמנעים ניצלו?
הבלבול גדול, אנא יורנו המורה ושכמ"ה.
תודה רבה.
תשובה:
כל שעושה כן מתוך תמימות עמוקה, אין לו לחשוש שינזק, כי ה' עמו.
ידוע בשם ר' חיים מבריסק, שודאי אפשר אף שהרשב"א יטעה, אולם לנו אסור לומר היכן טעה.
לא זכור לי מפורש בחז"ל.
קטגוריות
