שאלה:
המשך #10620
שלום לכבוד הרב,
בהמשך לשאלה הנ"ל, ובתקווה שהיא לפני הרב, אבקש מספר הבהרות:
- לאור דברי הרב, ש'חיים ללא משמעות הם כלי ללא אור' (שאלה 2), כיצד ייתכן שרבים חיים את חייהם ללא תכלית? חשוב לציין, שעובדת היות האדם שומר תורה ומצוות כלל לא מבטיחה שחייו הם חיי משמעות, ועדיין - ב"ה, מרבית האנשים לא מדווחים על קשיים נפשיים.
- ידועים דברי הרמח"ל בס' דרך ד', כי תכלית הבריאה היא הדביקות בו ית' שמו, ושם כתב מהם האמצעים המביאים את האדם לתכלית זו, ושהבריאה כולה בנויה באופן כזה שמקדם את היחיד אל עבר הדביקות בד'. רציתי לשאול, על בסיס דבריו, האם נכון לראות כל מאורע בחיינו, קטן כגדול, ככזה 'שמכוון' אותנו אל תכליתנו.
אתן דוגמא, על מנת לחדד את השאלה: האם כאשר יהודי מתעורר בשעה 1.00 בלילה, לקול תינוקו הבוכה, גם זה - בדקות, מגיע מתוך רצונו ית' שמו לקרב את אותו יהודי אל תכליתו, הדביקות בד', וגלוי וידוע לפניו שעל מנת להביא את אותו אל אותה תכלית, עליו לעבור חוויה מעין זו, ביום זה, בשעה זו (כמובן, אסור לאדם לחקור אחרי כל מקרה ומקרה כיצד הוא מביא אותו לתכליתו, אחרת הוא עלול לאבד את יציבותו, אך שאלתי היא ברמת הבנת המציאות כהווייתה).
השאלה נשאלת, כמובן, מתוך רצון לבסס את חווית המשמעות של הפרט.
- הרב כתב (שאלה 1) ש'תכלית הכל אחדות, אחד'. האם כוונת הרב לאחדות עם השם ית'? אני מניח שכן, ושאין הכוונה לכל אחדות שהיא. אציין שהוגה הגישה הלוגותרפית, כתב שהמשמעות הגבוהה ביותר שמצא לחיים היא האהבה. הדברים מזכירים את דברי הרב, אודות הצורך באחדות, אם כי ייתכן שדבריו נובעים מתוך תפישה גויית, להבדיל.
בברכה,
תשובה:
א. אין "אור", אלא "ניצוצות", ומתוך אי הכרתם באור סגי להם בניצוצות.
ב. כן.
ג. אחדות חלקית היא שביל לאחדות השלמה, אחדות עם בני אדם היא שביל ומשל לאחדות עם הבורא.
קטגוריות
