שאלה:
לכבוד הרב שליט"א,
אודה מאד על כל התשובות שהשיב לי הרב בעבר והזמן שנתן לזה, וגם אודה מראש על התשובות לשאלות אלו.
א. הבנתי מדברי הנפש החיים
(ש"ד פ"ד-ז) דמי שלומד תורה שלא מתוך יראת שמים בלבו אינו דבוק
בקוב"ה בשעת לימודו כמ"ש להדיא בפ"ז. והבנתי עוד עפ"ז שמי
שלומד שלא מתוך יר"ש אין לו מעלת ת"ת, ואינו מוריד שפע ואור לכל העולמות
וכו' מה שהאריך הנפה"ח טובא. ואף שכתב הנפה"ח בפרקים שגם מי שלומד שלא
לשמה, כשלומד ברציפות כמה שעות ודאי יש באמצע לימודו איזה לשמה ועי"ז מתעלה
כל לימודו, אי"ז שייך למי שאינו לומד מתוך יר"ש בלבו, דאם לא התחיל
והכין עצמו ביר"ש הרי למעשה חסר היר"ש בכל הלימוד ואין לו סגולת ומעלת
ת"ת. לפ"ז מה שאוהבים בעולם התורה להגדיל מעלת לומד התורה איך שהוא
מקיים כל העולמות וכל ההשפעות הם בזכותו וכו', אי"ז אלא במי שמכין עצמו
ביר"ש קודם לימודו ולומד מתוך יר"ש, ולא באנשים שאין מקפידים ע"ז.
ולפי הבנתי כ"ה מפורש בדרך ה' ח"ד פ"ב אות ה', ומובא מהרמח"ל
באחד מספריו גם להיפך דמי שאינו לומד באופן הראוי אדרבה ממשיך קלקולים בעולם. האם
הבנתי בכ"ז נכון? ואם כן, למה אין עושים רעש מזה בעולם התורה, הרי ע"י
שמחסרים דבר זה מחסרים הכל כמעט?
ב. מעולם הוצרכתי
ליזהר בלימודי ובתפלתי מהפרעות חיצוניות גדולות, כגון מי שלומד ומסביר לימודו
בקול, מי שמשמיע קולו בתפלתו [אמנם בעצם לימודי כשאין מפריעים מצליח אני להתרכז
הרבה בס"ד]. לאחרונה המצב שלי בזה נעשה הרבה יותר גרוע, ובלי לפרט כל הפרטים,
קשה לי להתפלל בציבור [וגם ביחידות תמיד יש מפריעים], קשה לי ללמוד בביה"מ,
וכמעט ניתן לומר שחיים כזה אינם חיים. וכשאני מנסה להסיח דעתי מהמפריעים ולהתרכז
בלימודי ובתפלתי, דוקא נתפס מחשבתי יותר בהדבר המפריע ואיני מצליח כלל להתרכז. אחר
לומדי קצת בספרו של הרב 'תיקון כח הריכוז', חשבתי אולי שורשי הוא מאור המקיף,
ובשביל זה אני מופרע מדברים שמבחוץ הרבה יותר מרוב אנשים. הלא דבר הוא, שדוקא
בתקופה אחרונה זו שהרגשתי שאני מתחיל להצליח בגילוי נפשי [ע"י עבודה בדרך
המתבארת בס' הכשרת האברכים], התחיל קושי זו להקשות עלי הרבה יותר [אם שיש גם
גורמים חיצונים שמסתבר שגרמו לזה, כגון שהתחיל אחד ללמוד לידי שלומד בקול ובתנועות
הרבה, ואולי משו"ז נעשיתי רגיש בכלל לכל מפריעים חיצונים]. אבקש מהרב להאיר
לי, האם אכן מסתבר שזהו פשר הקושי שלי, או אולי אני מדמיין. ובכל אופן, אבקש מאד
מהרב להאיר ולהורות לי איזה דרך איך להתמודד עם זה, כי כמו שאמרתי המצב כמו שהוא
עתה ממש קשה לסבול, ובכל כמה ימים נעשה יותר גרוע ועוד דברים חיצונים מתחילים
להפריע לי. והעצה שראיתי בספר של הרב 'לייחד את הנפש באין עוד מלבדו כפשוטו ובכך
הוא מתנתק מהכל', כמדומה שהוא הרבה למעלה ממדרגתי, וכמ"ש הרב בעצמו שם שהוא
'אחת מהעצות הפנימיות לעבדי ה' הגדולים'. וכמובן שלמצוא מנין אחר להתפלל בו ומקום
אחר ללמוד וכדו' אינו עצה, כי כמעט בכל מנין יהיה משהו חיצוני שיפריע לי, וכן בכל
ביה"מ שאלמד [ובפרט שאני לומד בכולל וצריך ללמוד במקום הכולל].
המצפה בצמאון להתשובות
תשובה:
א. כל בן תורה יש בו יראת שמים לפי ערכו, אם מעט ואם הרבה. ולכך אי אפשר לומר שתורתו בלי יראת שמים כלל, אולם נכון הדבר שכפי יראת שמים שבקרבו, כן אור תורתו זורח בקרבו, ובכל העולמות.
באמת, ראוי הדבר בכל אתר ואתר בעולם הליטאי, שלימוד נפש החיים שער ד' יהא הבסיס המעשי ללימוד התורה.
ב. ככל שהאדם נעשה מודע יותר לעצמו, ועדין יותר, כן חש יותר ויותר דקויות שסביבותיו, ויכול ליצור עבורו הפרעה.
בתפלה, באופן מעשי, בתפילת שחרית, כאשר נותן הטלית על ראשו, אפשר לו להתנתק יותר. וכן אפשר להשתמש באטמי אזנים, אם אינו מפריע לו.
באופן פנימי, נצרך להתקשר באור "פנימי" לפי ערכו, קשר שכלי ונפשי לדבר שעוסק בו, ובאותו זמן להסיח דעת מן המודעות עד כמה שניתן. לא רק להסיח דעת מן הדבר, אלא להסיח דעת מעצם המודעות. דבר זה צריך שייעשה ברצוא ושוב, רצוא ושוב בין מקיף לפנימי. ובזמן הפנימי, יש השקטה, וחוזר חלילה.
קטגוריות
