שאלה:
לכבוד מו"ר שליט"א
למדתי קורס לטיפול בהתמכרויות [מפני כמה התמכרויות שיש לי שלא הצלחתי להתפטר מהם בשום אופן, על דעת כך שאקבל מהם רק מה שישתלב עם דרכו של הרב שליט"א], ורציתי להציג בקצרה ממש את עקרונות השיטה בפני הרב, ולשאול מה אמת מתוך הדברים ומה טעות, מה בא מאומות העולם ולכן מזיק, ומה יכול להועיל אף לנפש הישראלית, והאם כדאי להשתמש בשיטה זו ולטפל בה בעצמי ובאחרים, והאם אפשר ובאיזו צורה, לשלב את הדברים עם הדרך השורשית שלמדנו מהרב בשיעור על התמכרויות [בא' מהשיעורים על יסוד המים]. [וגם יש לי חוסר בהירות גדולה בדבר זה, שהרב מדבר בעיקר על יסודות בנפש הבהמית, והם מדברים על ה'מח', ולא ברור לי מה עיקר הדבר שקובע עת פעולותיו של האדם, הנפש הבהמית או תפיסות וחומרים פיזיים שנמצאים במח, והנפק"מ במה להשקיע בעיקר, ואם שניהם אמת, מה קודם למה].
השיטה בנויה על הבנת מהלך ההתמכרות והגמילה במח האדם, ועל הדרכה מעשית.
א. הבנת מהלך ההתמכרות והגמילה במח האדם-
א. מה שנראה לאדם שענין פלוני גורם להנאה והוא יפה וכו' נובע מכך שיש במח ב' מחלקות, מחלקת ההנאה ומחלקת הסבל, המחלקות האלו מלאים בהרבה 'תמונות'. שורש כל הנאה שיש לאדם מדבר מסויים נובע מכך שתמונתו נמצאת ע"י כח הדמיון ב'מחלקת ההנאה'.
ב. ההתמכרות היא השתלשלות מכך שהדבר נמצא במחלקת ההנאה במח האדם. שלבי ההשתלשלות: 1. כאשר האדם מוציא את התמונה שנמצאת במחלקת ההנאה לפועל, מופרש במוחו חומר הנקרא בלשונם 'דופמין', כי זו ה'פקודה' שיש במח, להפריש חומר זה כאשר עושים משהו שתמונתו נמצאת במחלקת ההנאה, והפרשה זו היא היא ההנאה, ולא כפי שנדמה לאדם שנהנה ישירות מעצם המעשה. 2. כאשר יש משהו שמעורר את זכרון התמונה הזו והמח קולט שיש אפשרות להציאה עתה לפועל, יש 'פקודה' במח לעורר את הצורך בהפרשת אותה הכמות של הדופמין וככל שכמותו גדולה כך הסבל מאי הפרשתו גדולה. 3. ההתמכרות היא שאפי' כאשר האדם יודע שההנאה הזו תביא אותו לסבל איום ונורא, כיון שהמח רואה רק את מה שלפניו- תמונה של הנאה, [והסבל איננו נתפס כחלק מהתמונה אלא כתוצאה שבאה אח"כ], יש פקודה במח שהוא מרגיש 'חייב' להפריש את הדופמין הנ"ל כאשר התמונה עולה בזכרונו.
ג. הגמילה היא ע"י שמעבירים את תמונת הדבר ממחלקת ההנאה למחלקת הסבל, וכמו שאין הגיון אמיתי בכך שעד עתה התמונה היתה במחלקת ההנאה, כך לא נצרך ולא יעזור הגיון בהעברתה למחלקת הסבל, אלא נצרך להשתמש בכח הדמיון, שמקשר את התמונה הזו לסבל וכפי שיבואר בהדרכה המעשית.
ב. ההדרכה המעשית-
א. במשך כמה חודשים האדם מדמיין 5 דקות לפני שהולך לישון ו5 דקות כשקם [שהם השעות הכי טובות לשינוי תפיסות במח], כיצד בא לעשות את הדבר שאליו מכור ולפתע זה גורם לו לסבל איום ונורא [הרבה יותר מההנאה]. ולאחמ"כ במשך היום כשתמונת הדבר עולה בזכורונו או שנתקל בה, מיד צריך להוציא את ה'קישור' שיצר אצלו לסבל, לפני שהתמונה תתעורר בהקשר של מחלקת ההנאה.
ב. הדמיון צריך שיהיה דמיון עמוק ע"י שמדמיין הכל בצורה חיה שלב אחר שלב [מומלץ להקליט עצמו כיצד מספר לעצמו את מה שכאילו קורה לו, עם כל הפרטים שמסביב בלי לעקוף על שלבים כמו שעושים ב'דמיון מודרך', וכל פעם לשמוע ולהתרכז בזה בעצימת עיניים].
ג. הדמיון צריך שיהיה באופן שברור כיצד הדבר עצמו שגרם לו להנאה הוא הוא זה שגרם לו לסבל, ולא שבהתחלה נהנה ואח"כ בא הסבל, ואם ההתמכרות היא לראיות אסורות וכדו' צריך שיצייר את הדבר האסור בדמיונו שהוא מאד מכוער ומגועל וכך גם יראה הדבר בעיני רוחו בשעת נסיון].
ד. עוד דרך [קצת יותר קשה לנפש] לעשות את הקישור לסבל במציאות, דהיינו, לגרום לעצמו להריח ריח רע או לגרום לעצמו כמעט להקיא וכדו' כאשר הדבר [או תמונתו] נמצאת לפניו [או בדמיונו].
ה. להשלים את הצורך בדופמין על האדם למצוא במקביל דברים מותרים שיתנו לו הנאה וסיפוק וימלאו את יומו.
תודה רבה מעומק הלב על הטרחה הרבה שהרב טורח למען הצלת נפשותינו.
תשובה:
כל דבר מורכב מאור וכלי, מהכח המניע, והדבר המונע.
המח, כלי, מונע. הנפש הבהמית, אור, המניע.
צורת עבודתם על "הכלי".
צורת עבודתם עם כח "המדמה", ולא עם "השכלה".
צורה זו ניתן לעשות גם עם בעל חי ממש. וזו מדרגת העבודה.
לעומת כך, צורת העבודה הפנימית היא, מהכח "האדם" שיעבוד על הנפש "הבהמית", ולא רק כח "מדמה" בהמי על נפש "בהמית".
האופן הנוסף, כח "התניה" של הרע עם מצב בלתי נעים ב"חושים", כריח, שבהם התפשטות מכח "המחשבה", כי נודע שחושי האדם מתפשטים מהמח.
אולם זו לא עבודה עם המח עצמו, ההשכלה, עם החושים, ולא עם החושים עצמם, אלא "התניה" עמהם" כנ"ל.
קטגוריות
