שאלה:
בס"ד
שלום עליכם מורנו ורבינו שליט"א,
1. כתיבת הלימוד ו/או סיכום הלימוד תוך כדי מהלך הלימוד בגמרא מסייעים לי להתרכז וללבן יותר את הדברים ואף להבין את הנקרא יותר ובדרך זו גם לבצע את פעולת "החשבון" הנדרשת בכל סוגיה כדי להבין את פשטות הנלמד (גם בשאר סוגי הלימוד הדבר מסייע לי).
האם זהו שלב בדרך להגעה לריכוז מחשבתי (כך שגם יוביל לכך שהמחשבות לא תברחנה אנה ואנה מנושא לנושא או מפרט אחד לפרט אחר בצורה לא מסודרת אפילו באותו נושא) מבלי להידרש לכתיבה כדי לרכז את המחשבה (כמובן שתמיד צריך לסכם בסופו של לימוד) או שזהו מבנה הנפש שלי בפרטות (או אולי נפש האדם בכלל) וממילא תמיד אידרש למהלך של כתיבה תוך כדי מהלך הלימוד כדי להצליח להתרכז?
2. על אותו משקל ובאותו עניין:
אני מתקשה לקבל הסתכלות עתידית על מהלך של דברים שכולל כמה פרטים על פי סדר עוקב מבלי להעלות על הכתב, כי לא הכל נמצא לפני והרי אני גם לא מצוי בתוך התהליך ואיני חי אותו באותו רגע.
למשל, כפי שהרב העלה בספרו הגדול "דע את מחשבותיך" שמעבר דירה אינו עניין של מה בכך והוא טומן בחובו פרטים רבים שהרבה אנשים מפספסים כי אף פעם לא ישבו לחשב מה התהליך כולל וממה הוא בנוי.
ריכוז הפרטים והשלבים והמחשבה על תהליך כזה למשל כמו של מעבר דירה, איני יכול לעשותו במחשבה. אני צריך לכתוב אותו על כל שלביו ובכל שלב להיעצר בזמן הכתיבה שלו ולחשב בו, כי אחרת המחשבה תברח.
האם זהו מבנה של הנפש שלי שתמיד ידרוש ממני לכתוב דברים, או שזהו שלב כעבודה להביא לידי כך שבאמצעות הכתיבה אני מרגיל את השכל להתמקד ולחשוב גם בתהליכים עתידיים רחוקים מהנקודה והשלב בו אני מצוי כעת בחישוב המהלך או הדרך?
אציין כי אין לי התנגדות למבנה נפש כזה ככל והוא מבנה נפש ולא כשלב עד לתכלית, אך כן חשוב לי לדעת את הכיוון לצורך הכרה עצמית ועבודה נכונה עם הנפש.
3. מה הפתרון לאדם שברגע שרואה מלל מרובה לפניו שעליו לקרוא או שידוע לו שהנושא אותו הוא עתיד ללמוד הינו רחב היקף, ומוחו ננעל מלקלוט את הכתוב ולהבין הבנת הנקרא פשוטה?
איני יודע אם יש קשר, אבל הרבה פעמים אני מוצא את עצמי שאני מנסה "לראות" או "לדמיין" את החפצא שמאחורי אותה מילה כדי להבין את הנלמד ולחוש אותו. אחרת אני חש שזהו מושכל בעלמא ולמעשה הדבר לא שינה כלום בעולם המעשה ואני יכול לחלוף על פני אותו עניין ורק לאחר זמן מה או בסמוך לכך, להבחין כי זה בדיוק מה שלמדתי.
עד כדי כך שגם במילי דעלמא נדרש ממני לדמיין את ה"חפצא" שמוזכר באותה מילה ומסתתר מאחוריה כדי להבין ולחיות את הדבר.
תודה לכת"ר שזכינו שמאיר עינינו כדי לעבוד את יוצרנו ובוראנו כרצונו.
תשובה:
א. מבנה נפש פרטי, ותמיד יהא בכך לפחות תוספת תועלת, ולעת עתה נצרך ביותר.
ב. כנ"ל אות א'.
ג. לחלקו לקטעים קטנים, ולכתוב ולסכם כל קטע תוך כדי או בסופו.
נצרך לתפוס בנפש את הדבר כחלקים, כקטעים.
קטגוריות
