4 שאלות על ענין עליי’ לארץ ישראל [#10551]

ט"ו שבט התשפ"א

שאלה:

א) מה הצורך לעלות לא"י לקראת משיח, אם מבואר בחז"ל שבעת הגאולה יעופפו כל הבתי מדרשות ובתי כנסיות לארץ ישראל (ולכאורה זה כולל גם בתי ישראל שלמדו תורה שהם, וגם יש להעיר שע"י ההסגר ובידוד בהבתים ע"י מגפת הקורונה כל הבתים בישראל נעשו לבתי מדרשים ע"י ריבוי הלימוד התורה שכל בני המשפחה שלמדו כ"כ תורה בהבית בתקופת הקורונה)?
ב) האם יש לעלות א"י עכשיו לקראת ביאת משיח אם עי"ז גורם צער להורים, כיון שאינם רואים הבנים הנשואים שלה והנכדים שלהם וזה גורם להם צער על הריחוק שלהם ועל החוסר נחת שיהי' להם על העדר ראייתם. בשלמא אם עולים לא"י מחמת לימוד התורה שלהרבה פוסקים אינו מחויב לשמוע אל ההורים אם אינם רוצים שילמוד בא"י, דתלמוד תורה עדיף מכבוד או"א, וזה דומה לאב שאומר לבנו אל ילמוד תורה ואם א' מרגיש שהוא ילמוד טוב יותר בא"י אינו מחויב לשמוע לאביו, ועכ"פ זהו בנידון של תלמוד תורה לעומת כיבוד או"א, אבל כאן הנידון אם עליי' לא"י לקראת פני משיח ולנצל מחבלי משיח בחו"ל ולא בעיקר מחמת תלמוד תורה, וא"כ האם כיבוד או"א עדיף.
ג) וגם יש לשאול שאלה הנ"ל באופן שאשתו אינה רוצה לעלות לא"י, דבפשטות אמרי' ששלום בית עדיף מעליי' לא"י, אמנם מאידך יש לטעון שעכשיו זה דומה לאשתו של לוט שהיה ממאנת מלצאת מסדום בשעת הפיכת סדום וא"כ כמו"כ אפשר שעכשיו שאנו נמצאים בסוף הגלות ויש צד גדול שתהי' חורבנות וסכנות גופנית לבני חו"ל א"כ אפשר שבזמנים האלו כל א' מחויב ללחוץ על אשתו שהיא תלך עמו (או עכ"פ להשתדל לשכנע אותה בדברים בכל המעלות של עליי' לא"י), א"כ השאלה הוא, מה להאדם לעשות למעשה כשאשתו אינו רוצה לעלות לא"י
ד) וגם יש לשאול מהו באופן חריף ביותר, שהאיש כבר דיבר עם אשתו על זה ואשתו הגיב בתגובה שלילית ואומרת, "או אני, או ארץ ישראל. אם אנו עולם לשם, אני תצא מדעתי ואני תהי' משוגע. אתה צריך לבחור מהו עדיף, אשתך או ארץ ישראל!"
תודה רבה להרב,

תשובה:

א. אינו כפשוטו. הכוונה לאור הפנימי שבהם.

ב. כל מצוה אינו מחויב להימנע מפני כיבוד אב ואם, וק"ו מפרנסה שמותר, ויתר על כן, חשש סכנה.

ג. עיין כתובות (קי, ע"ב) הכל מעלין לארץ ישראל. אולם כתבו תוס' שם, ועכשיו אין כופין. ויתר על כן כתב התשב"ץ (ח"ג, סימן פו) שכל הכפיה רק שאם גרשה פטור מכתובה. ועיין חזו"א (אה"ע, סימן סט, ס"ק כ) שאינה נקראת מורדת. ועיין רמב"ם (אישות, פי"ג, ה"כ). ובשו"ת צפנת פענח (ח"א, סימן כא).

תפלה ודיבור בנחת, בשום שכל, כמה איך וכיצד.

ד. תפלה לפניו ית"ש.