שאלה:
(א) מהו החילוק אם אני מרגיש ה', אם אני דבוק בה', אם אני בטיל לה', אם אני מתכלל בה', אם אני מוסר נפש לה', אם אני חי בפשיטות עם ה' – האם כל אלו אותו דבר או שהם דרגות שונות?
(ב) מהו הכוונה להרגיש את הקב"ה, והא עצמותו ומהותו ית' לא שייך להגדיר וא"כ אם אדם מרגיש הקב"ה אז הוא נותן הגדרה לעצמותו ית'?
(ג) מה גדר הסכנה של ריבוי אורות בלא כלים (שמזיק את הכלי), דלכאורה כל אדם חסר בהכלים שלו ע"י חטאים וע"י חוסר מידות טובות וחוסר מצוות וחוסר לימוד התורה כדבעי (וחסרון בלשמה), וא"כ אינו ראוי לקבל שום אורות ואפי' אם יקבלהו זה רק מזיק אותו וא"כ איך אדם יכול לשמוע שום דבר מפנימיות התורה וכן לשמוע לשיעורי הרב שיש בהם הרבה פנימיות ולשונות של קבלה, לכאורה כמעט כל אדם יש לו את הסכנה של אורות בלא כלים.
תודה רבה למו"ר הרב
תשובה:
א. רגש, אותיות גרש, כאשר יש נבדלות, ואותיות ג-ר, כאשר יש קירוב, יש גשר המחבר, אולם מרחוק.
דבוק – מחובר, חיבור יש עם יש.
בטל – חיבור של אין עם היש האמיתי.
נכלל – כביכול נעשה חד עם ה'.
מסירות נפש – זו תנועת ביטול.
ב. לחוש שקיים ללא הגדרה, כי הוא אין סוף.
ג. יכול לשמוע מתוך מודעות שזהו אור מקיף, שיוצר שאיפות, והיינו הכרה שאינו במדרגה זו, רק שואף אליה. אולם אם סבור שהוא במדרגה זו ואינו כן, נעשה שבירה וחורבן הכלי.
קטגוריות
