האם האדם יכול להשיג ולתפוס מדרגות שלמעלה משורשו נשמתו #2 [#11393]

כ"ו שבט התשפ"א

שאלה:

בס”ד.
המשך לשאלה 11370
תודה רבה על התשובה. הרב כתב: “בכל מדרגה ומדרגה יש פרטות של נרנח”י. ולכך מדובר על נרנח”י לפי שורשו שלו הפרטי.
ובכל מדרגת יחידה מאיר מציאות הבורא בבירור.
אולם רמת הבהירות משתנה ממדרגה למדרגה”.
א. ושאלתי היא, שבפשטות הבנתי [לצורך הדוגמא רק אביא דוגמא מנשמה ששורשה בעשיה], שעולם ה’עשיה’ זהו עולם של ‘עשיה’, וכפי שהרב כתב בשאל לבי ואמר בשיעורי עולמות, מדרגת יחידה דעשיה עניינה דבקות בעשיה, היינו שחש שכל המציאות היא עשיה ולכן דבק בעשיה, ולפ”ז, לכאורה, הכרת מציאות הבורא שהיא הבחנת עולם האצילות ומעלה, הינה מאירה לו מרחוק. וכעין מה שאמר הרב בבלבבי חלק ו’ [פרק ז’ עמ’ צ”א]: “כאן יש מודד וכו’, האם האדם מוכן שתהיה לו נשמה שפלה שהיא רחוקה מהקב”ה, וכו’, הרי כשם שרצונו ית’ שתהיינה נשמות דאצילות כך רצונו ית’ שתהיינה נשמות דעשיה [נשמות דאצילות הכונוה שהן אצלו ית’ [אצילות מלשון אצלו], הנשמה חיה בחוש את הקב”ה, משא”כ נשמות דעשיה, שרק בעתות רצון יש להן זיו של זיו מהרגשה זו, כל אחד לפום דרגה דיליה], וכו'”. משמע: א. דביקותם אינה תמידית, ב. ההרגשה אינה בבחינת המציאות אלא בגדר ‘זיו של זיו’ [אא”כ לדידם זה מציאות, וזיו של זיו נאמר בערכין להרגשה דנשמות דאצילות].
מה לא נכון בהבנה זו?
ב. לפי”ז נשאלת שאלה נוספת, אדם ששורשו מהעשיה ויוצא מהאי עלמא, לכאורה עולה ליצירה ומעלה [כאשר זוכה להיכנס לגן עדן], הכיצד, הרי שורשו למטה מכך, אלא מאי, בבחינת “מקום” הוא נמצא בג”ע, ובבחינת “נפש” הוא נשאר במדרגת עשיה? האם זה מתקשר לכך שכל עולם העשיה תולדת חטא כמ”ש הגר”א, ואולי האדם זוכה לתקן בחי’ החטא בנפשו מתעלה לשורשו הראשוני בחזרה?
תודה רבה רבה!!!

תשובה:

א. מתוך דבקות בעשיה דקדושה, מאיר בעשיה זו אור הרגשת נוכחות ה’, לפי ערכו. וגם זה לפרקים. והארה זו נקראת זיו בערך לאור העליון, כפי שבורר בשאלה.

ב. אם לא מסר נפשו, נמצא בגן עדן בארץ. ואם מסר נפשו, נכלל בעשיה של יצירה.