פורים שחל בע”ש בפרט ועבודת פורים בכלל [#11612]

ו' אדר התשפ"א

שאלה:

א) האם בשנה הזו שפורים הוא בע”ש צריך להיות ביותר אימה וכובד ראש ובעיקר לדאוג על זמני שבת ועל כבוד בשבת, או שזהו יצר הרע וניוונים למנוע את האדם משמחת פורים?
ב) באופן כללי מהו העבודה בליל פורים? האם יש ללמוד מס’ מגילה, לומר תהילים, לשתות קצת ולשמח קצת?
ג) האם יש לשתות קצת בפורים בהמשך היום שאז עי”ז יהיה במצב של רוגע ושמחה, או שיש לדחות את כל השתיי’ בפורים רק עד הסעודה?
ד) האם יש לנצל את יום הפורים לתפילה ולהתפלל על כל דבר שהוא רוצה, וכדברי השם משמואל שהאדם יכול להתפלל כל דבר על פורים? ואם כן, איזה זמן יש לעשות זאת ועל מה להתפלל?
ה) האם עבודת היום של פורים הוא בעיקר שמחה, או אהבת ישראל, או מחיית עמלק, או בטחון, או קשר יותר פנימי של עצמיות עם הרבש”ע (למעלה מדיבור עמו ית’ ולמעלה מכל לבושים)? דמצינו הרבה הגדרות בספה”ק מהו המהות של יו”ט דפורים, וא”כ אני שואל, מהו העיקר התפיסה והמחשבה שצריך להיות בפורים, מהי השורש ומהי הענפים, של עבודת היום בפורים?
ו) מבואר בספה”ק שהגילוי של פורים הוא ענין “יסוד דאבא”, וקשה לי, ראשית מהו ענין בענין של “יסוד דאבא” ושנית, איך זה הדבר פנימי שיכול להיות והא יסוד דאבא אינו המדרגה העליונה, דהא יש ספירות למעלות מיסוד ויש פרצופין שהם למעלה מאבא, וא”כ למה יסוד דאבא דייקא הוא הפנימיות של פורים.
פורים שמח להרב!

תשובה:

א. חלק מן הגזירה שהיה ושתי מעבידה בנות ישראל בשבת. והמן קיטרג שאוכלים לרוב, שבת היום, וכו’. ועיין צרור המור (דברים, כו, א) שהקביל זכירת שבת לפורים, עיי”ש. ושורש ב”שבת זכור”, שקודם פורים. וזהו העבודה לעורר זכירה זו.

ב. כתבו הפוסקים מקצת אכילה. וכבר אמרו, חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה. גילוי בחינת לילה – הסתר – אסתר. ובמועד לכל חי כתב לאכול ביצים, כי המן בקש לקעקע ביצתם של ישראל.

ג. איש לפי טבעו.

ד. בעיקר יש לנצל לקבל את מהות הארת היום, וחלק בלבד תפלה. ועיקר התפלה לזכות להארת היום, וזמנו תוך משתה היין.

ה. לא ידע!!!

ו. יסוד אבא שורש הארת יעקב, אותיות יבקע, בחינת לעת”ל, כמו שנאמר: “אז יבקע כשחר אורך”. עיין עץ חיים על שער הכללים. ובחינת יסוד, מידה שישית, בחינת שית – שתיה, כמ”ש שם. והוא שורש ימי “משתה”.

ועיקר גילוי דעת ביסוד דאבא, שהיא משה, כמ”ש שם. ובפורים מתגלה תכלית הידיעה – יסוד אבא, ואזי שלא נדע. גילוי הנוק’ הוא בחינת שלא נדע.

ושורש יסוד דאבא ביסוד דעתיק, וכמ”ש בפירוש האריז”ל בספד”צ וז”ל, כל השפע מושך האור א”ס ע”י יסוד דעתיק, ויסוד דעתיק נותן בפרצוף אבא דרך ראשו, ומשם יורד דרך ח”י חוליין עד יסוד אבא. והארת יסוד אבא בפורים, הוא מהארת “אריך”. ודו”ק היטב. ושלמות הארה זו, צירוף של ל”ב נתיבות חכמה – אבא, ונ’ שערי בינה, ונעשה לבן, לב-ן, כנודע. עיין עמק המלך (שער יא, פי”ז) והוא נתיב “לא ידעו” עיט, בחינת לא ידע, וזהו הארת פורים.