שאלה:
בס"ד
לכבוד הרה"ג רבי איתמר שוורץ שליט"א.
אני מאוד נהנה ללמוד בספרי ושיעורי הרב. מרגיש תועלת עצומה בכל שטחי
חיי. רצוני לשאול כמה שאלות לפי הפנאי של כת"ר
א)
כוחות הנפש האם הם בעצם מלאכים שהרי מוצאים מידי פעם המלאך הממונה על כוח זה או אחר
ב)
א.
מה הכוונה לב ומח, האם הדברים כפשוטם הלב אוהב והמח חושב, או שזה רק משל, ואם זה רק משל מהו בדיוק המשל בזה,
ב. ואיך יש להבין דברי רבותינו (רוקח בחכמת הנפש שורש יט) דהנפש בכבד רוח בלב ונפש היא
המתאווה ורוח המתגאה וכועס, ג. ברבותינו מצינו כמה הגדרות על נר"נ,
(רס"ג, מאמר הנפש של הר"מ אלדבי), וגם כמה הגדרות בנרנח"י והאם זו
בחינות שונות או מחלוקת, והאם אחר שזכינו לכל חכמת האר"י הדברים ברורים ואין ענין ללמוד את דבריהם או שלא.
ג)
מה הכוונה שהנשמה נהנית מהריח, אם הכוונה שרק היא נהנית הרי רואים שגם הגוף נהנה, וגם חזינן דיש אנשים שלא מריחים, ואם צריך כלי כדי שהנשמה תריח, א"כ כל החושים כך הוא, ראיה העין הוא הכלי שהנשמה תוכל
לראות ולהינות מדברים רוחניים, ומה יש במיוחד הריח.
ד)
ראיתי שיעור של הרב על נושא האכילה, 70000 אכילות בחיים וחבל שילכו לריק, ובאמת אם כך ק"ו שיש להבין ענין השינה שהיא שליש או יותר מהחיים ושם אין במה להתבונן כמו באכילה כיון שאין אנחנו מודעים לעצמנו, האם יש אפשרות להוציא תועלת מהשינה מעבר לאזור כח כגון לחשוב או לעשות כל מיני תיקונים לפני השינה שבגינם נחלום דברים גבוהים ונוכל אפילו להמשיך את לימוד הסוגיא בשינה, וכמו שידוע על כמה גדולים, או שנוכל להבין דברים שא"א להבין בהקיץ, והאם זו באמת עיקר המכוון בשינה.
ה)
האם זה נכון והאם יש מקור לאימרא דאין להתחיל ללמוד קבלה לפני גיל רבעים (אע"פ שמצינו הרבה מקובלים שהתחילו הרבה לפני) והאם זה מפרקי אבות, ב. ואם זה אכן נכון, האם מאחר שאמרו (כך ראיתי בשם הרע"מ בהקדמת שער ההקדמות למהרח"ו) דמה' אלפים וג' מאות שנה מבריאת העולם מן המובחר שיתעסקו ברבים גדולים וקטנים, הדבר הותר, ג. האם יש תנאים ללימוד הקבלה (כמובן חוץ מההקדמותה בסיסיות) כגון לטבול במקוה כל יום, טבילת עזרא, לדעת ש"ס ופוסקים, ד. והאם יש ללמוד דוקא ע"י רב או אפשר ללמוד בספרים, ה. במה נאמר ענין זה שקבלה הוא איש מפי איש ורק לתלמיד אחד.
ו)
אני עכשיו לומד סוגיית ברכת היין דייחדו לו ברכה מיוחדת משום דסעיד ומשמח, ומבואר בגמ' דיש מושג של זיין וסעיד, ופירשו הראשונים דסעיד היינו מחזק את הלב, וזיין הכוונה ממעט מן הרעב, א. מה הכוונה מחזק את הלב, ויש שכתבו (ראבי"ה) במקום סעיד, משביע, ב. וצ"ב מה ההבדל בין דבר שזן שודאי דריבויו משביע, לבין דבר שמשביע,
ג. וכן כשאמרו שהיין משמח, הדבר מעורפל, האם זה עצם שתיית היין שבתוכה אלכוהול או יש משהוא סגולי ביין או דבר אחר.
תודה רבה
תשובה:
א. יש נפש בהמית, וזה כוחות למטה ממדרגת מלאך, ויש כוחות נפש אלוקית, וכוחות אלו מעין מדרגת מלאך. וכבר הרחיב בספר אור ישראל, שיש ב' מיני יצה"ר, טבעי, ומלאך.
ב. עיין עץ חיים, שער המוחין, פרק א'. יש כלי – מח ולב. ויש חיות בתוכם, והם חושבים ומרגישים וכו'.
ג. הריח דבר מופשט, משא"כ שאר החושים, מחוברים יותר לחומר. ולכך הנשמה הנאתה בעיקר מדבר המופשט מן החומר. וכבר אמרו חז"ל, שגם כאשר הדבר נסתלק, עדיין נשאר ריחו, מפני שמופשט מן החומר.
ד. כן, בודאי. כן אמר הגר"א, שהשינה נועדה להשיג מה שאי אפשר להשיג בהקיץ.
מלבד כך, מצב השינה הנקרא "דרומילא", יש בו תהליך של בנין, שנתבאר בחכמת האמת.
ה.
א. עיין ש"ך, יו"ד, סימן רמ"ו, ס"ק ו'.
ב. כן. כך סברו חלק מן המקובלים. ויש בכך עוד לשונות ברבותינו, שבפרט משנת ת"ר נפתחו שערי החכמה.
ג. קדושה וטהרה ותנועת עלייה בעבודה. זוהי הדרך הישרה.
ד. אפשרי ע"י ספרים, אולם נצרך לכך גילוי נשמה.
ה. בדורות עברו אף על החיצוניות של חכמה זו. ועתה, היינו קבלה של נשמת הקבלה ע"י נשמת הרב.
ו. כתיב וסעדו לבכם. ופרושו, שמחליש כח האש בלב, ועי"ז נעשה נייחא.
הרעב נעשה ע"י האש שבלב ששורף, וכאשר אוכל, נשקט בהדרגה, וזהו זיין.
ויתר על כן חמרא, שהוא "אש דקדושה", אדום, הוא לעומת אש של רעב.
וכל אכילה עד כדי שבע גמור, זהו סעודה.
יין מדרגת בינה, מדרגת שמחה, כנודע, ונתשתלשל למטה גם בגילוי החומרים המרכיבים את היין.
קטגוריות
