לומד את ‘ביון כדויקות לה’ [#11420]

ז' אדר התשפ"א

שאלה:

לפעמים כשאני לומד דרך סוגיה בעיון במשך כמה ימים להשיג פסט ולהבין את הסברות, זה מרגיש כאילו אני פשוט מנסה לפתור חידות מורכבות או בעיות מתמטיות והיגיון שאתה נתקל לעתים קרובות בעולם החילוני.

אני נהנה מזה, ואפילו מתרגש מהלמידה שלי ומרגיש את סיפוק, ויש לי אמונה שמה שאני עושה זה חשוב – אבל יש חלק בי שמרגיש כאילו אני פשוט ראש גדול עם מחשב בתוכו מנסה לפתור הרבה בעיות תיאורטיות, ואני תוהה, האם זה באמת מה שאני אמור לעשות, כצורת הפעילות הגבוהה ביותר שיש לי קשר עם השם יתברך?

בהנחה שהמטרה הבסיסית שלי היא להתקרב לה ‘, הוא תהליך השימוש בכל הכוחות הפיזיים והנפשיים שלי כל יום ולילה כדי לוודא שכל החלקים בסוגיה מסובכת משתלבים בצורה מושלמת כמו חידה, ומחברים אותי עם ה’ ו יצירת עולמות, גם כאשר נעשה שלא לשמו על פי נפש החיים?

תשובה:

זהו חיצוניות הלימוד בשכל אנושי. אולם, יתר על כן, בתוך שכלך ולבך יש שכל אלוקי, ועל זה כתב החזו”א, שאחר העמל והיגיעה נפתח פתח חדש, אשר השכל מתענג ללא קץ. ולשם עליך לבקוע.

ובפרטות, שכל זה נגלה יותר באגדות הש”ס ובסודות הקבלה.

כאשר לומד שלא לשמה – נשאר בשכל אנושי, כאשר לומד לשמה – זוכה לשכל אלוקי.