שאלה:
שלום הרב שליטא. אני מתאמן במדיטציה בשנתיים האחרונות ולפני כמה לילות ניסיתי לעשות מדיטציה במקום על המצח, במקום ממש מתחת לתפילין שלי. פתאום הרגשתי תחושה חזקה של קדושה הנובעת מאותה נקודה, אז המשכתי להתמקד בה. ואז דמיינתי שיש דלת במקום הזה. לאחר מכן פתחתי את הדלת הזו ודמיינתי האור אין סוף. פתאום הרגשתי את עצמי מתגברת למימד חדש מעליי. עיניי התגלגלו לאחור ונאלצו כלפי מעלה כאילו הם בהו בתחתית המוח שלי, אבל לא הכרחתי את זה, אלא שהעיניים שלי עשו זאת לבד. מדיטציה כבר זמן מה ואני יודע מתי אני מדמיין דברים ומתי הם אמיתיים. זה היה אמיתי ב 100%. הרגשתי שאני טס כלפי מעלה בשמים ותארתי לעצמי את השם הויא. הרגשתי שאני לגמרי עוזב את גופי ונכנס לעולם אחר לגמרי. התחלתי לדבר עם השם ולהשתדל להיות זכה ללמוד תורה ולקבל חברותות טובות, מכיוון שזה דבר שהיה לי קשה. מישהו נכנס אז לחדר בו הייתי והייתי צריך להפסיק את החוויה הזו. עם זאת, לקח לי הרבה זמן לעזוב את המקום בו הייתי נמצא בתוך הנשמה שלי, והיה לי קשה מאוד לדבר עם אנשים בשאר הלילה מכיוון שעדיין הייתי מבולבל מהחוויה הזו. האם הרב יכול בבקשה להסביר לי מה קורה לי?
ואיך אוכל בפעם הבאה לרדת לאט יותר, בשאר הלילה הייתי מאוד מבולבל כשאני מרגיש שיצאתי מהחוויה הזו במהירות.תודה רבה!!
תשובה:
דרך זו של יציאה מן הגוף קיימת בקדושה, וכן בעולם הדמיון, וכן בעולם התמורות.
על מנת שתהא בקדושה, מכוונת ומדויקת, נצרך ראשית בנין עולם המעשה דקדושה, דקדוק הדין. זיכוך החומר, סדר ודיוק בנפש, זיכוך המידות, וזיכוך המדמה.
ואזי, כאשר יוצא מן הגוף, נכנס למקום מבורר ומדויק, מקום של קדושה, כגן עדן תחתון, עליון, והיכלות.
לצורך כך, נצרך ידיעת החכמה הפנימית על בוריה, והכרת העולמות העליונים על מתכונתם.
לולי כך, דרך זו מסוכנת מאוד, ורבים נפלו בה.
קטגוריות
