שאלה:
שאלה ממי שרוצה בעילום שמו.
קשה לכתוב שאלה זו אבל אני חש שהגיע הזמן לי לעשות תשובה ולהשתדל לתקן את מה שפגמתי ואת מה שקילקלתי. הנה על חטא פגם הברית נכתבו בספה"ק כמה דברים חמורים ומבהילים על חומר החטא ועל התוצאות הגרועות על החוטא ועל העולם ועל צער השכינה, וקראתי ולמדתי הרבה ספרים אלה, וקיבלתי זיעזוע בנפשי, רגשות של אשמה שמייאש אותי וגורם לי ליפול עוד ועוד לחטא המר הזה, אמנם עדיין אני רוצה להמשיך לתקן חטא זה ולעשות תשובה עם כל הנפילות הנוראות שיש לי תמיד. ומתוך כל מה שראיתי בהספרים על חומרת החטא הזה, נפגשתי עם שני דברים מיוחדים שהיו מבהילים ביותר מכל דבר ומזעזע את כל רוחי כפשוטו עד כדי כך שאני מרגיש כבידות ממש בגופי ובנפשי וחוסר שמחה בכל החיים שלי, פשוט איני רוצה לזוז ממקומי. והוא, שמבואר בספרים איך שכל הטיפות של זרע לבטלה באמת נחשבים ה"בנים" של האדם, והחוטא הוא נחשב שהוא הורג אותם בידים !! דבר זה יכול להשתגע כל אדם נורמלי, כיון שהוא יודע שהוא הורג את בניו כפשוטו, ולא רק בן אחד אלא מאות ואלפי ומליוני בנים שלו, כיןן שכל טיפה כולל מליוני נפשות, ולא עוד אלא שהוא עשה זאת במזיד ובהנאה, ונמצא שהוא הורג את בניו אלפי פעמים והוא עושה זאת רק להנאת עצמו, דבר שאין רע יותר ממנו. כמובן שאין דבר רע בבריאה יותר ממי שהורג את בניו, אני לא יכול לדמיין שום דבר שהוא יותר רע מזה. והדבר השני שהוא מבהיל ביותר הוא, שע"י חטא זו האדם נותן את בנים אלו להקליפות רח"ל, והדרך לשבר קליפות אלו הוא באמת דבר ארוך וקשה, וא"כ קשה להציל אותם ממצוקותם.
השאלה הוא, איך האדם יכול לנחם עצמו על האשמה הנוראה שהוא מרגיש על שההוא הורג את בניו אלף ומליוני פעמים ושהוא נתן מליוני בנים שלו לקליפות!!! ועוד שאלה, שהוא דרך ארוכה וקשה כ"כ כדי לשבר קליפות אלו ולהציל ואותם ולהחזיר נשמות יקרות אלו לשורשם, וא"כ, איך שייך שלא להתייאש מהדרך הארוכה הנצרכת להרוג קליפות אלו?? השאלה הזו אינו נוגע למי שלבו אטום כ"כ שאינו מרגיש אשמה על זה, אלא השאלה הזו נוגע לכל מי שהוא רגיש קצת למציאות הרוחניות שקיימת, ולכל מי שיש בו רק קצת יר"ש, איך ל להשתגע מכל זה, ואיך לא ליפול ליאוש מכל זה, ואיך שייך לתקן את כל זה בשלימות?? ועל אף שיש שיטות שאומרים שאם האדם מרגיש אשמה יותר מדאי מזה אז זה מורה שאין זה עבודתו לתקן זאת אלא צריך להיות רק בשמחה וכל תשובתו צריך להיות ע"י היסח הדעת ושמחה (כך ראיתי בהרבה מכתבים של גדולים), עדיין לא ניחמתי בזה, ואני מרגיש שאין זה האמת. מה הקב"ה רוצה, ממי שרוצה לשוב בתשובה שלימה ולתקן את כל זה בשלימות, ולהחזיר כל המליוני טיפות שיצאו ממנו במזיד רח"ל, ועדיין הוא נופל עוד ועוד כיון שהוא ממשיך להתייאש מתשובה ומתיקון....מה באמת הקב"ה רוצה מהחוטא? והאם יש תקוה שהוא יכול לתקן את הכל בשלימות, או שהאדם צריך להשתדל כפי כוחו לעשות תשובה והקב"ה יתקן את השאר (וא"כ מה באמת צריך האדם לעשות)?
נא להרב להושיענו מהבאר שחת שאני נמצא, ולחוס על נשמות אלו שיצאו ממני, אני מרגיש שאני הרשע הגרוע ביותר בכל העולם, ושכל הקלקולים בעולם נעשה על ידי, מתוך כל הקליפות והמשחיתים שיצא מהפגמים והחטאים אינסויפיים שלי... תודה רבה להרב שליט"א.
תשובה:
כאשר האדם עושה כל יכולתו, מן השמים ישלימו. וזה ראשית הכל, לעשות ככל יכולתו.
זאת ועוד, מי שנוהג לפנים משורת הדין, כן ינהגו עמו למעלה.
וכן מי שעיקר חייו אהבת ה' באמת, גדולה אהבה שמקלקלת את השורה.
למעלה מכך, נצרך אמונה שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, והוא ית"ש יעשה עמי הכל לטובה.
קטגוריות
