שאלה:
א) איך מתמודדים עם כל הקטנות שנמצא בתוך מחננו? ככל שאני חי בעולם הפנימי אני מרגיש יותר ויותר איך שכמעט רוב הציבור נמצאים בתפיסה של קטנות, הם חסומים מפנימיות, בתרדמה ממש, וקשה להסביר זאת וכן לקשה לבטא כל הפרטים. איך יכולים לסבול זאת? בשלמא כשאני נמצא עם עצמי לבד, קל לי לחוש את הרבש"ע ואני חושב על דרכי עבודה, אבל כל א' מוכרח להיות בין בנ"א, ואז הוא שומע הרבה דברי שטות והבל, לפעמים לשוה"ר ודברי מחלוקת, אבל בעיקר תפיסת קטנות, קטנות ממש, תפיסה ילדותית. וככל השנים הולכות, אני עסוק בפנימיות, הן מדברי הרב שליט"א והן מאחרים שפותחים אותי לפנימיות ולביקוש אמת, ועכשיו אני רואה גם מגידי השיעור וגם הראשי ישיבות שלי איך שהם נמצאים בהרבה קטנות, בעיות נפשיות, וחוסר ביקוש אמת. קשה לבטא זאת אבל זהו המציאות הכואבת. איך צריך להסתכל על זאת? ב) איך יכולים לפתח הלב של מי שהוא נמצא בתפיסת קטנות, והוא בורח מן האמת, איך פותחים אותו לאמת, איך פותחים את הלב שלו?
תודה רבה להרב,
תשובה:
א. כבר אמר החכם, והובא בכתבי הסבא מקלם, "כל העולם אוילים, והחכמים כגרים ביניהם". וכבר אמר לי הגר"ש אוירבעך זצ"ל, לפני למעלה מעשרים שנה, שיש לראות את כל העולם כתינוקות בגן שמשחקים בצעצועים, והינך מבוגר שצריך לדאוג להם, וכך הדרכני למעשה לנהוג.
וכמובן נצרך צד שני למטבע, ענוה ונפש שפלה, ואכמ"ל.
ב. לחפש צעד אחד קטן קדימה שיראה מבט רחב יותר, וכך לאט לאט, צעד אחר צעד כקטן שמתחיל ללכת.
קטגוריות
