שאלה:
הרב מבאר בספר (דע את עצמך ח"ב פ"ו) ששורש הפחד הוא הרצון ומימילא ע"י עקירת הרצון הפחד נעקר.
ולכא' זה תמוה מאוד שהרי מהות הרצון היא לא שלילית שהרי זה השורש של האדם (ספי' הכתר) ורק שכמו בכל דבר יש רצונות שלילים ויש רצונות חיוביים וצריך לנווט את הרצון לחיובי וא"כ איך שייך לומר ששורש הפחד שהוא דבר שלילי הוא ברצון והרי יש גם רצונות חיוביים. [ונכון שכתוב בחז"ל על דברי תורה שאשרי אדם מפחד תמיד אכתי קשה שלכא' ודאי זה רק בחי' מסוימת שקשה מאוד לומר שאדם צריך תמיד לחיות בפחדים רוחניים שהרי זה יקח לאדם את כל שלוות ויציבות נפשו].
תודה רבה
תשובה:
נסביר את עומק המבנה ושורשו הפנימי על מה נבנה הספר.
המבט שהנשמה כולה טוב, שורשו, בחלקים הנקראים יחידה – חיה – נשמה. אולם ברוח ונפש, יש צירוף לרע.
יתר על כן. במדרגת עולמות, זהו עולם האצילות שכולו טוב, ועולמות בי"ע שיש בהם תערובת רע, הם לבושים לאצילות, כנודע. ולכך הוגדר בספר שהרע הוא רק לבוש לאדם.
יתר על כן. שורש הרע בעולם – השבירה, עולם הנקודים. ויש מבט עבודה מצד עולם התיקון, עולם הברודים. וזה מה שנתבאר עד עתה.
אולם השורש הפנימי של הספר, נושק להארת עולם העקודים, שקדם לשבירה, ואין בו רע כלל, אלא שורש דשורש לרע.
ושם בהתפשטות שניה, נשאר אור הכתר – רצון, במאציל, ונכנס אור חכמה בכלי כתר, ואור בינה בכלי חכמה, וכו'. ושם הושרש שהכתר – רצון, נשאר במאציל, כלומר, בלשון של עבודה, ביטול הרצון לא"ס. וזהו שורש מקום העבודה של ביטול הרצון.
ושם השורש שהעדר ביטול יוצר פחד, פחד של ניתוק הרצון מן המאציל, ותולדתו פחד שלא יצא לפועל.
זהו שורש התשובה לשאלה, כיצד שייך ביטול לעצם כח הרצון, על אף שיש רצונות חיוביים.
קטגוריות
