לימוד בדביקות [#10303]

כ"ד אדר התשפ"א

שאלה:

א) בספר להב אש אמר הרב שעל כל אדם אם צורת לימודו צריך להיות בדרך הנפשה”ח (שאין לחשוב על הרבש”ע בשעת לימוד) או כשיטת היושר דברי אמת (שיש לחשוב להדיא על הרבש”ע בשעת הלימוד). אני מרגיש נטיי’ מאד לשיטת היושר דברי אמת אמנם אני חושש שזהו עצלות מעמל בתורה וגם אני חושש שאני ברוח מבנין השכל קרה לעולם של לב ורגש. א”כ היאך אני יכול לברר מהו חלקי בלימוד?

ב) צורת לימוד של הבעש”ט היה להתדבק בא”ס תוך הלימוד. האם הגר”א היה חולק על זה והיה סבר הגר”א שהאדם מגיע לדביקות בא”ס ע”י עמל התורה בלי כוונה להתדבק ברבש”ע? (ושזה היה כוונת הנפשה”ח “לשמה אין פירושה דביקות”)

ג) ולשיטת הבעש”ט וחסידות שיש להתדבק להדיא בהרבש”ע תוך הלימוד, מהו באופן שהאדם אינו יכול לחשוב ולחשבן הסוגיא משום שלבו מחליש את שכלו, או משום שכח ההרגש שלו וכל התפעלות שלו גורם ששכלו אינו עבוד כראוי (שהאש-רגש שלו מכבה את המים-שכל שלו, או באופן אחר, חמימות הלב שלו מאבד את קרירות שכלו), האם באופן הזה גם הבעש”ט מודה שאין לחשוב על הרבש”ע אם זה בא על חשבון לימודו?

ד) תמיד אמר הרב שיש למצא הנקודה הממוצע בין ב’ שיטות הפכיםף א”כ איך מאחדים את שיטת הבעש”ט (ויושר דברי אמת) ושיטת הנפש”ח (גר”א) בלימוד? האם יש דרך ממוצע בין ב’ שיטות הנ”ל?
תודה רבה להרב

תשובה:

א. לעת עתה כמו הנפש החיים.

ב. כוונה לפי הלימוד לדבוק ביראת השם, וישאר הרשימו בתוך הלימוד.

ג. כן, עד שיתחזק שכלו.

ד. ברצוא ושוב. בזמן הרצוא דבק בקב”ה תוך כדי לימודו. בזמן השוב דבק רק בתורה.