שאלה:
נולדתי בשנת 1951, ואני נחשבת חלק מדור ה"אנוכיות". נראה שגם הקורונה קטלני במיוחד לדור המבוגר, ואחרי קריאת כל התרגומים, אני תוהה האם יש תשובה מיוחדת שמוטלת על הדור שלי, הדור שאימץ ונתן דוגמא לרעיונות הזרים של האנוכיות וסיפוק תאוות. שמעתי היום על פטירתו של בן אדם, שהבן היחיד שלו הביא את הבן היחיד שלו לבקר את הסבא, והתינוק נתן את הוירוס לסבא שנפטר לא עלינו, ולתינוק לא היה סימפטומים.
לעצמי, אני עושה תשובה על ההרגש של סיפוק שאני מרגישה כשאני יכולה לפרנס, להצליח, ולשרוד במקום זה להכיר את ה', ולכוון את הרצונות רק לשמחה של דבקות בתורה ועבודה וחסד ומצוות. האם התשובה שלי נכונה בקשר לזה, כלומר שאני לוקח אחריות על שאני חלק מהדור הזה, והאם זה אפשרי שחרטה כזו יעזור להסיר את הטומאה?
תשובה:
באופן כללי הכיוון נכון. במקביל לכך מומלץ לחפש את החלק החזק בנפש הפרטית שלכם ולרוממו ולהרחיבו. וכן לחפש את נקודת החולשה האישית ולעבוד לשפרה ולתקנה.
קטגוריות
