חינוך ילדים והנהגות נכונות [#11820]

כ"ז אדר התשפ"א

שאלה:

שלום כבוד הרב היקר,

1. שמעתי את שיעורי הרב דע את ילדיך, רציתי לשאול נקודה שאני תמיד מתחבט בה עם החינוך של הילדים שלי, מה הגדרים להעיר/לשדל בעניין קיום מצוות ומניעה מעבירות, אני מניח שהרב יגיד שהכל תלוי במצב הילד ההורים הבית וכו’ אבל אנסה להיות קצת יותר מדויק בזה, האם צריך להתעקש/להכריח ילדים במצוות? האם יש הבדל בין מצוות דרבנן/דאוריתא/מנהג שכבר נהיה “תורה” וכן מניעה מעבירות? מה ההבדל? האם יש מצוות מסוימות שיותר להקפיד עליהם כי תורמות לגידול הרוחני של הילד (לדוג’ כיפה היא מנהג שנקבע ומוסיף יראת שמיים), האם הרב יכול לדייק גם בטווחי הגילאים (לדוג’ מתחת לגיל חינוך, מתחת בר מצווה וכו’), לדוג’ ילד נכנס עם אוכל לשירותים האם להעיר? למנוע ממנו לאכול עד שנשטוף את המאכל אם הוא בר שטיפה? להתעקש על נטילת ידיים בבוקר? ילד אוכל אצל מארחים אוכל שהוא בכשרות רגילה, להגיד לו שלא יאכל אע”פ שכולם שם אוכלים?
אני מבין שזאת שאלה מאוד מורכבת שצריכה מבט על כל מיני פרטים אבל אשמח שהרב יעזור לי לקבל את העקרונות ההלכתיים הפנימיים והנפשיים כדי שאדע בעז”ה מה נכון (גיל, סוג המצווה/עבירה, רמת ההתעקשות על הדברים וכו’), בכוונה שמתי כמה דוגמאות שהיה קשה לי להחליט בכל מצב מה נכון? האם להרפות או להתעקש פעם אחת או להמשיך להתעקש עד שיקלט אצל הילד?
2. מה קורה שיש “התנגשות” בין העולם הפנימי לספקות בהלכה איך להכריע? לדוגמא אדם אוכל עוגה ונכנס לספק ברכה אחרונה ואם יאכל עוד משהו כדי להשלים לכזית הוא מרגיש שזה ממקום תאווה אז האם יאכל כדי לברך ולצאת מהספק או שימנע כדי לעשות אתכפיא? וכן הלאה כל מיני מצבים שאדם שהיה מביט רק על ההלכה היה עושה כדי לצאת מהספק אבל אדם שמסתכל רק על הרצון/מידות וכו’ אז היה נמנע
3.
א. ראיתי את תשובות הרב לגבי האם לעשות חיסון, הרב אומר שאדם שהוא באוכלוסיית סיכון והוא לא בעל ביטחון שיעשה את החיסון כי הסכנה בלא לעשות יותר גדולה בשבילו, אך לאדם שלא באוכלוסיית סיכון אין צורך לעשות האם הבנתי נכון? החסרתי משהו בשיקולים (חוץ מ”ואהבת לרעך כמוך” שאם רוב האוכלוסיה המבוגרת וחצי ממדינת ישראל התחסנה אז כנראה השיקול הזה פחות תופס מקום)
ב. האם היום בעקבות המוטציה הבריטית ובעקבות כך שלא מכניסים אנשים לא מחוסנים לבית כנסת והרבה רבנים ששינו דעתם ותומכים בחיסון הרב חושב אחרת? מה דעת הרב? יעזור לי הרב להבין

תודה רבה

תשובה:

א. מניעה מעבירות, כשמבין מה מעשיו, יש להתעקש, “אפרושא מאיסורא”. וגם זה בנועם. לעומת כך במצוות, יש לשדל בתחילה לאט לאט בנועם, עד שהופך לחלק מצורת החיים הפשוטה, והיינו כמו שמבין שאי אפשר לקפוץ מהגג.

מתחילה מחנכים לנטילת ידיים, וק”ש שעל המיטה. ואח”כ לברכות. וכל זה קודם גיל חינוך, וכמו שנאמר, כשיודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה וכו’. ואח”כ מכניסים אותו לאווירה של מצוות הבית, כגון אכילת מצה במקצת, נענוע לולב, נר חנוכה, וכדומה. וכל זה קודם חינוך.

מחינוך ואילך, יש לחנכו לפי דעתו, כגון תפילה, אף באופן שחיובה רק מדרבנן. נטילת ידיים בבוקר יש להקפיד ביותר, כי מטמא. כניסה לבית הכסא של זמנינו יש להקל, כי לחלק מן השיטות אין לו דין בית הכסא. אכילה של הכשרים חוץ מהבית, כמובן תלוי איזה רמת הכשר, ותלוי ברמתו של הילד והקושי שלו. ובשאלה עקרונית, כמה לתת דגש על ענין ההכשרים בבית.

ב. לעשות ע”פ ההלכה, אולם להקטין את נקודת הניסיון, כגון שיאכל פחות מרצונו, שימעט בטעם ע”י בליעה מהירה, וכדומה.

ג. כן. ותלוי ברמת בטחונו, וחששו, ואילוצים סביבתיים, ובדיקת כל מקרה לגופו בפרטות אם יכול להזיק לסביבותיו באופן יחודי, כגון שנמצא בסביבת אדם בסיכון שאינו יכול להתחסן. וכן שיקול של תקנת הכלל. נצרך בדיקה בכל עת. ולעת עתה אין שינוי שהופך להיות “שכיח הזיקא”.