שאלה:
כבוד הרב שלום!
דברי הרמ"ע מפענו זצ"ל בעשרה מאמרות במאמר "מאה קשיטה" סימן כ"ב: "אמנם אל 'הרוצה' איסור חמור הוא לומר 'ברוך' אפילו שתפרשהו 'מקור הברכות' כי גם זה צודק 'ברצון' בלבד מצד התלבשו בכתר שהוא הנרצה כדאמרן, אך 'הרוצה' אדון הכל שהוא 'בעל הרצון' תכלית מה שהיה אפשר לאסוקי שמעתתא אדעתין להשכיל באמתת מציאתו אינו אלא במה שנתארוהו מקור המברכים, ומלת 'ברוך' אינה צודקת בו כל עיקר" עכ"ל.
לסיכום:
יש 'רוצה' - מקור הברכות שאין לדבר בו לעולם.
יש 'רצון' - אליו מכוונים מילת ברוך.
ויש 'נרצה' - התכלית והתגשמות הרצון.
שאלתי לרב שליט"א:
רוב בני האדם כשאומרים 'ברוך' או 'ברוך אתה' מכוונים אל השם יתברך בעצמותו ובטח לא ב'רצון' שאין לו קיום ללא ה'רוצה'.
אם כן מה כוונת רבינו הרמ"ע מפאנו זצ"ל?
תשובה:
הכל בכל מכל נמצא מהוית אמיתתו. אולם אי אפשר ליחס לשון "מקור" לכך, כי מקור הוא יחס בתוך עולמות הנבראים. וכפי הנראה רוב בני האדם אינם מתכוונים למושג "מקור" בלשון מקור ממש, כי אינם נכנסים לדקדוק הלשון, וכוונתם שהכל מאמיתת הויתו הנעלמת.
קטגוריות
