שאלה:
בעל תשובה שואל, אחר שראה דברי הפלא יועץ (ערך זיווג) שכתב כך: "וכל שלימות הילד במדות ובדעות תלוי בזמן הזיווג ובכונת הזיווג, אי לזאת לו בכח ולו בחיל יגבר איש לקיים מצותו דבר בעתו ויתאמץ במצותו איש ואשתו לחשוב מחשבות טהורות זכות וברות וזר לא יקרב במחשבותם שום מחשבה זרה, כי קרוב הוא להיות בעילתו בעילת זנות ונפש הם חובלים ובנים זרים ילדו רעים וחטאים וטפשים בנים משחיתים כל מום בם ומה יתאונן אדם חי כשיש לו תרבות רעה בתוך ביתו גבר על חטאיו שהוא גורם רעה לעצמו וזו רעה חולה ואכזריות גדולה יותר משוחטי הילדים, ואם היו יודעים הבנים שהוא גרמא להם בנזיקים היו צועקים מרה עליו באמור למה עכרתנו ובעון חוללתנו, וכי ישאו את עונם אב ואם נוטלים חלק בראש כי הם אבות הטומאה ואין על הבנים כ"כ אשמה, כי מאחר שהיסוד רעוע והשורש רע והקליפה בנפש לוטה מה יעשה אותו הבן ולא יחטא, כי נפש רשע אותה רע וצריך עמל וטורח ויגיעה רבה כולי האי ואולי יוכל להפוך טבעו ומזגו הרע". ובראותו זאת עינו ירדה מים, כי בהיות הוריו מולידיו רחוקים מתו"מ בעת ההיא, כמעט שא"א לו שלא לתלות את טומאת רעיוניו בעת ההיא, והוא גם היום בהיותו אברך שנים רבות מאוד, עדיין טומאתו בשוליו, ועל אף עסקו בתורה ומוסר רוב שעות היום אינו ניצול מהרהורי עבירה בכל יום ואין בו כח לעמוד בנסיונות של קדושה כמעט בכלל. ועתה משראה את הדברים הנ"ל נפל בו הייאוש, אף כי מאידך באיזו פינה בלב מרגיש נייחא, כי לא עליו התלונות אלא על הוריו כביכול, והם היו אז כתינוקות שנשבו בציפורני שלטון הערב רב דפה, אך בשורה התחתונה מה יעשה הבן ולא יחטא כלשון הפלא יועץ. ועתה שאלתו בפיו, האם מחשבותיו הנ"ל נכונים הם, וכיצד עליו לנווט את רעיוניו, ומה תרופתו מן הייאוש מחד, ומן היצר מאידך. יורנו המורה ושכמ"ה. תודה רבה מאוד.
תשובה:
לכל אדם חלקים רבים, שורש נשמתו, עכירות וזכות גופו, טבע מידותיו, סביבה שבה גדל, ועוד ועוד, וההורים גורמים לחלק מכך, ללבוש נפשו שמקבל מהם.
ולכך אי אפשר לתלות הכל בהורים, אלא חלק בלבד.
ויתר על כן, האדם בעל בחירה לזכך החלק העכור לפי כוחותיו. ולכך עליו לעמול לזכך הלבוש העכור שקיבל מהוריו לפי כוחותיו.
ורק הקב"ה יכול לשקול באמת בדקדוק כמה בכוחותיו לעמול ולהשיג.
קטגוריות
