טיפול [#11974]

ה' ניסן התשפ"א

שאלה:

1. גישה מאד נפוצה , הגישה ההתנהגותית ע”י חשיפה הדרגתי לחרדה, כאשר מדובר בפחד מחולי וכו’ מעלים במכוון מחשבות אלו המפחידים, והדימויים המפחידים, בכדי לייצר התרגלות להחרדה, כחלק מהנ”ל בכדי להעלאות במכוון החרדה, כותבים אומרים ומדמיינים כאילו שזה קורה בפועל הדבר המאיים,. האם יש לחשוש על הנ”ל אל תפתח פה וכו’?
2. האם יש מניעה מלומר דבר אמוני באיצטלא אחרת בכדי למנוע התנגדות מהשומע , כגון שכבר הורגל לסגנון ולכן לא משפיע עליו, או שצריך לומר האמת כפי שהיא, דוגמא לדבר עבודה על רדיפת אחר הכבוד ומה יאמרו, כאשר יש חשש שלא יתקבל על השומע, לומר זאת בכיון של ערך עצמי וכו’?

תשובה:

א. אם זה במחשבה, זה לא בגדר פתיחת פה, אולם זהו בגדר “את אשר יגורתי בא לי”, ולכך נצרך חיזוק באמונה בהשגחה פרטית, ומודעות שבא לעקור החרדה ברצוא ושוב, ולא התדבקות גמורה בחרדה.

ב. מצד המקבל יכול להועיל, אולם מרגיל את המדבר לחשוב לא ישר, ולכך עדיף למעט בכך ככל האפשר. ובדקדוק זה תלוי במידת היושר הפנימי של האדם לפי שורשו.