אישות [#12089]

כ"ב ניסן התשפ"א

שאלה:

שלום לכ' הרב שליטא,

"וצפונך תמלא בטנם" אלו ת"ח שמשהים את עצמם כו'. מזרעת תחילה כו'.

א. מה הפשט? האם שאדם חווה זעזוע איברים אך מחזיק/מונע את עצמו שלא להזריע בפועל? או שפורש/חדל להתנועע בכל פעם שמתקרב לזעזוע איברים? או צד אחר?
( קצת יותר מסתבר כהצד הראשון, אחרת איך יתרחש שהיא מזרעת תחילה)

ב. לפי"ז אם כהצד הראשון לעיל, האם מותר לאדם, כשרואה לנכון בדעתו לפרוש אע"פ שלא הזריע בפועל/ רק היה זעזוע איברים. האם מותר לפרוש כה"ג?
וזאת כמ"ש ברמבם "שכ"ז היא כח הגוף וכו'.. ואכן גם החוש יוכיח. שוודאי חיות גדול בגוף בפועל כאשר אינו מזריע, כידוע על שמירת היסוד.

ג. האם נכון להסביר עפ"ז את מח' הרמבם ושאר רבותינו, שכתב הרמבם שישמש רק שמרגיש שאינו יכול להסיח דעת וכובד האיבר וכו'. והשיגו עליו שא"כ ביטל שיעור מצוות עונה כמ"ש בטו"שוע. אבל הכוונה בדברי הרמב"ם לשמש היינו לגמר ביאה היינו להזריע וכדברי הגמ' לעיל. ולא לומר שלא ישמש כלל או שלא יהיה זעזוע איברים.

ד. האם דבר נכון הוא, למשוך כך החיות מהיסוד או שמא מגיע מצד הגוף בקלקול?
ה. ואם כן מתתא לעילא, להיכן עולה אחר היסוד.

אבקש אם הרב יסכים מעט להרחיב ו/או לתת מבנה של הדבר, שכן מעצם הנושא שהוא פחות מדובר/נגיש.

ישר כח גדול לכ' הרב שליט"א,
יה"ר שירחיב ה' גבולכם, מתוך נחת שלווה וכט"ס, ותזכו לראות בגאולה השלימה בקרוב של ממש עם כל ישראל אכי"ר.

תשובה:

א. הכוונה שמעורר תשוקת האשה יותר ממנו. עיין ראב"ד, והובא במגן אברהם (סימן ר"מ, ס"ק כ"א). ועיין בעל שם טוב (תזריע, אות א').

ב. כנ"ל אות א'. אין ראוי כלל וכלל.

ג. כנ"ל.

ד. למשוך חיותו מיסוד דקדושה.

ה. לעצם החיות שלמעלה מן "משיכה" של חיות.