צדיקים בדרך מסוכנות ועוד [#12252]

כ"ט ניסן התשפ"א

שאלה:

(א) מה היחס הראויה לצדיק מסוים שבדורינו (עכ”פ בעיני העולם שאומרים עליו שהוא צדיק) שהוא מפורסם כאוהב ישראל אפי’ כלפי רשעים של הערב רב, שזהו דרך מסוכנת לרוב בנ”א שיכולים ליפול לשער הנו”ן ח”ו מהתקרבות לרשעים, והשאלה הוא האם הצדיק הזה בודאי טועה כיון שרוצה לקרב הערב רב, שזה היה הטעות של משה וכדברי האריז”ל או שיש כזו דרך לצדיקים אלא שאין זה הדרך לרבים. (ויש צדיק בדורינו שאמר שרק משה היה טועה כיון שלא היה הזמן הראויה לקרב הערב רב משא”כ בדורינו שאנו קרובים לגאולה האחרונה אז הגיע הזמן עכשיו לצדיקים לקרב הערב רב ולאהוב אותם ולהעלותם אל קדושה.)

(ב) הקאצקר אמר “כל הדרכים הם בחזקת סכנה, חוץ מדרך התורה”, וצ”ע א’ מה הכוונה “תורה”, האם הכוונה על לימוד תורה כפשוטו, או שהכוונה לגילוי אלוקות ודביקות בה’ שהוא תפארת שהוא ת”ת. דהלא אנו רואים לנגד עינינו שגם ע”י חיים של לימוד תורה האדם יכול ליפול, אם אינו עובד על מידותיו ואם אין לו חיים של קדושה וטהרה ואם לימודו חסר בלשמה וכו’, וגם אם האדם מעמיק בחייו ועובד על דביקות ונכנס לפנימיות החיים, הלא ג”כ נמצא בסכנה מאד כיון שהאדם צריך הרבה הדרכה בעולם הפנימי שלא לבוא לידי טעות. וא”כ מה כוונת דברי הקאצקר. (ג) בתורת ר’ מנחם מענדל שניארסון זצ”ל מוצאים הרבה לשונות של “בירורין” ושאנו נמצאים תמיד במצב של בירורין ובירור הנפשות, אמנם מאידך הצדיק הנ”ל היה עסוק הרבה לקרב הערב רב כידוע (שזה היה ג”כ שיטת ר’ קוק) וזהו לכאורה ביטול של כל הענין של בירור הנפשות, וא”כ מה פשר הדבר.

תשובה:

א. אינני מתייחס לשאלות על חכמי הדור, נא לא לשאול שאלות בסגנון זה.

ב. דרך התורה דרך האמצע. שאר הדרכים, בצדדים. וכל צד במהותו יש בו סכנה, כי נוטה לצד, והבן מאוד.

דרך התורה יסודה יושר ואינה סכנה, אלא שאפשר לטעות.

ג. לברר את חלקי הטוב שבכל אחד, ולהסיר את חלקי הרע שבו.