תורה קדושה חרדה [#12290]

ו' אייר התשפ"א

שאלה:

תודה לרב על כל ספריו שעוזר לי מאוד בכל עניני                                                                             אני אברך שרוצה מאוד ללמוד תורה אבל יש לי בעיה שמעכב. שכמה פעמים נעשה כמו מחיצה שאיני יכול להשתמש עם מוחי ואיני יכול לחשוב אבל אני עקשן ומשתדל מאוד ללכת הלאה ועם הרבה עקשנות והרבה סבלנות לאט לאט מוחי מתחיל לפעול. וכשמוחי פעיל בה אני יורד לעומק הסויגיא ונתעורר לי קושויית ראשונים ואחרונים אבל כמה פעמים באמצע שוב נופלים לסתומה לחושך . והבעיה גורם לי שמתארך מאוד מאוד שבועות וחדשים לסיים הסוגיא ולתפוס את ההיקף ועל כל סוגיא שלמדתי בעבר בהרבה עמל אני מרגיש אי נעימת וכו. ונפשי בשאלתי מה לעשות ?  כשאני כותב מוחי פעיל יותר אבל אני מרגיש שזהו רק תרופה זמנית .בקיצור האיך יכולים לעורר המחשבה מהרתדמה ? והאיך יכולים לזרז המחשבה בלי לחץ ?                                                                                          ועוד אני יכול לשכוח הדברים הפשוטים של הסוגיא ואיני יודע למה שאין לי זכרון חלוש ?                      נפשי אינו סובל בלבול ואי בהירות ואני רואה ומרגיש בכל דבר עמקות יותר בהירות וסדר יותר ממה שאני משיג והאי השגה והסדר מעכב לי להתקדם הלאה שאני מרגיש שאני לא ירד לעומקה וכמובן אי אפשר להשיג העומק בלי תפיסת ההיקף אבל קשה עלי מאוד ללכת הלאה בהרגשת האי הבנה
האיך אני יכול לקנות בקיאות ולזכור ?                                                                                            בעיה בעניני קדװשה . [בדרך אגב לערך שתי שנים היה אני משתמש באנטרנט לפרנסה ולבלבבי עם מסוננן טוב ונתעוררתי לקריאת הרב ערב פסח העבר להתנתק לגמרי  והיה לי התחלת ישועה גדולה בעניני פרנסה וכן בשלום בית . והיה לי תפלת שחריתים טובים שלא היה לי מעולם]                            הבעיה. מסוף שנת יג שלי ערכתי מלחמות נוראות בעניני קדושה בה לא עברתי מעולם במזיד . אבל תמיד נפלתי במקרה לילה וכל מגמותי היא להיות משומרי הברית וכל התפילת שלי לינצל ואזכה לעשות תשובה שלימה אבל לצערי הנפילות הם יותר . יש לי תמיד פחדים גדולים שלא אפול בשגגה בפרט כשאישתי נדה ולבסוף כשצריכים לעשות המצווה שעה קודם לכן  יש לי מלחמות למעלה מדרך הטבע שנתקשה האבר ואני לוחם ונח ועוד הפעם ועוד כמעט שאני נופל לשגעון וכמה פעמים ח”ו אני מוציא זרע
בתקופה העבר היה אשתי טוען שאין לה טעם בתשמיש והתבוננתי שאין אני נותן די אהבה די מילים טובים אבל הבעיה שאין אני יכול שתיכף נתקשה איברי וכמה פעמים  אין אני יכול אפילו לחשוב אהבה ואיני יודע על מה זה באה ?  אפשר מהמלחמות ? או שלא הישגתי די אהבה בילדותי?  או שאני אדם שסובל ואיני מוציא הרגשותי לחוץ אני מרגיש הוצאות הרגש לבני אדם  כחסרון בושה ?  ומיהכן זה בא זה טבע שלי או שנעשה אח”כ ? ומה התיקון ? ועוד שאלה אחת יש לי חרדה מאימת הציבור לעשות קידוש וכדומה טבע שלי היא לחשוב מה בני אדם חושבים בכלל ומה חושבים עלי אבל אני יודע אם זה בושה ואם כן מה התיקון ? טורפיסט אחד אמר לי שהוא מחטאת נעורים שעשיתי בילדותי זה גורם לי בושה עמוקה אבל אין לי הפחד רק ברבים ?                                                                                                                                                                                                                                                      תלמידך הדר בברוקליון ניו יארק

תשובה:

א. ראשית, כתיבה זו עצה מצוינת. מומלץ לברר בכל סוגיא מה ברור לי ומה לא ברור. חלק גדול מן הברירות הוא הבירור מה ברור ומה לא ברור.

אפשר לנסות לסדר כל סוגיא לפי כללים ופרטים. כללים ופרטים של הדינים, וכללים ופרטים של הסברות, ולכתוב לפי סדר בירור זה.

בנוסף לכך, לסדר בכתב סיכום של סוגיא וסוגיא. דינים, סברות, ומה יצא ברור ומה לא.

ב. לקרר הגוף במים קרים, ואם אפשר טבילה במקוה קר, באותה שעה.

ג. תנסה ללמוד עם חברותא בספר דע את הרגשותיך, ולדון עמו על הדברים.

ד. תתרגל לעשות דברים קטנים מאוד בפני הציבור, וכך לילך בהדרגה.