כח הרע [#12431]

י"ג אייר התשפ"א

שאלה:

בס”ד
[כח הרע]
א) מה המקור שהרע מכלה את עצמו?
ב) כיון שכל מציאות הקליפות הוא רק דמיון א”כ האם שייך שככל שאנו מדברים על כח הרע שבבריאה ועל כח הקליפות וכוחות הטומאה וכו’ (ובפרט שער הנון דנון) האם זה גופא נותן כח לכל הרע כיון שעי”ז אנו מחשיבים את מציאות הרע ואנו מתפעלים מהרע ובזה אנו נותנים כח להקליפות להיות מציאות (עכ”פ בעלמא דשיקרא שבו אנו נמצאים)?
ג) האם אנו חיים עכשיו בעולם של עשיי’ או בעולם הקליפות כיון שעכשיו הטומאה חופפת את כל הבריאה?
ד) האם עולם הקליפות הוא הוא עולם הדמיון, עולם התמורות, ותהום רבה?
ה) הא שהקליפות הם רק דמיון ואינו מציאות, האם הוי מציאות עכשיו או שהוא דמיון גמורה?
ו) כיון שכל הרע הוא רק דמיון א”כ מהו התענוג שהגוף מרגיש בעבירה, האם זה כולו דמיון או זהו תענוג דקליפה שהוא באמת תענוג ממש רק שהוא תענוג רע והוא דמיון רק ביחס לתענוג ברוחניות שהוא התענוג האמיתי?
ז) אם א’ מחליט שיש במעשיו הרבה שלא לשמה שהוא יותר מחלק הלשמה במעשיו, האם צריך לחדול מהמעשה שהוא עושה כיון שהוא רובו שלא לשמה?
ח) כיון שהאינטרנט הוא נו”ן דנו”ן שהוא תוקף הרע שבבריאה א”כ לכאורה האינטרנט צריך לכלות את עצמו, אמנם הרב אמר בתשובה שהוא יתכלה ע”י אורות של משיח, וא”כ מהו סוד כליון של האינטרנט, האם זה יהיה ע”י הרע שמכלה את עצמו או ע”י אורו של משיח.
ט) איך ע”י אורו של משיח אנו יכולים ללחום עם כח הטומאה של האינטרנט.
י) הרב אמר שמי שמחזיק מכשיר חכם או אינטרנט ואינו רוצה לפרוש ממנו יש בו רק חלק של ערב רב בנפשו ואין לשנוא אותו רק את חלק הערב רב בנפשו, אמנם מאידך אמר הרב שאלו שמחזיקים חיבור נפשי לאינטרנט ברגע קודם הגאולה ח”ו יפלו לחלקו של הערב רב, ומזה משמע שהם יתגלו למפרע שנפשם היה ערב רב ממש ולא רק ניצוץ של ערב רב בנפשם אלא נפש של ערב רב גמור, ח”ו, (והדברים נוראים ומזדעזים!)וא”כ לפי”ז גם עכשיו לכאורה יש להתייחס לאלו שמחזיקים כלי הנ”ל כספק נשמת ערב רב ממש, וא”כ מה פשר הדבר ומה היה כוונת הרב.
יא) האם יש שייכות בין ער לערב רב, כיון ששניהם הוי ר”ת ע”ר. יב) ואם יש קשר, נמצא שיש שייכות בין מעשה ער ואונן לכח הערב רב, וא”כ צ”ב מהו השייכות. האם משום שהאינטרנט הוא כח של הערב רב וזהו טומאה שמביא את האדם למראות טמאות של שער הנו”ן דטומאה (קליפת סדום) שבדרך כלל מביא את האדם למעשה ער ואונן?

תשובה:

א. דור שכולו חייב. הווית הרע העדר, כמו שהאריך המהר”ל, ולכך מעצם הוויתו שהוא העדר, הוא מעדיר ומכלה את עצמו. ושורשו ב”צמצום”.

ב. כן, כך כתבו רבותינו, שראוי לא לדבר מהרע, כי בזה נותן לו חיות.

ג. עשיה, שבה ריבוי קליפות.

ד. מקבילים זה לזה אולם בפרטות כל אחד מדרגה לעצמו.

ה. בערך למי שנמצא בניסיון זהו מציאות, ובערך למי שכבר עברו ואין לו ניסיון זה כלל, בערכו זה דמיון.

ו. תענוג אפשר לקבל אף מדמיון, ומבשרי אחזה שהאדם מתענג מדמיון. ויתר על כן בערכו אינו דמיון אלא מציאות.

ז. על דרך כלל הדרך להקטין את השלא לשמה, ולא לפרוש, כי עליו לפעול לפי מדרגתו.

ח. כיוון שכלי זה אינו “רע” כפשוטו, אלא “תערובת”, ולכך כילויו ע”י אורו של משיח.

ט. כח של אחד, לעומת תערובת שעושה הכל אחד.

י. אם ח”ו ברגע האחרון לא יפרשו, אזי הכריעו את עצמם בבחירתם באותה שעה לחיבור נצחי לרע ח”ו.

יא. כח הרע אינו ישן כלל, וכלשון החוה”ל על היצה”ר, אתה ישן לו והוא ער לך.

יב. יש באות ברית קודש, גדר אבר חי ואבר מת. וחי בחינת ער, ומת בחינת ישן, כי אינו מת כפשוטו, אלא כעין שינה. ואצל ער כח הרע – ער שבו, היה ער תמיד ולא ישן. וזהו כח הערב רב, כי כל דבר בבריאה עיתים ער ועיתים ישן, אולם ע”י התערובת לוקח כח הער שבכל דבר וגורם לכך שהתערובת תמיד ערה. ונגלה רח”ל בכלי זה שפועל כל המעת לעת בכל העולם ללא הפסקה.