כתיבה אחר התבודדות [#12395]

י"ג אייר התשפ"א

שאלה:

(א) יש לי אחות בת יראת שמים שכיש לה איזה ספק או שאלה והיא רוצה לדעת הפתרון או התשובה לשאלתה, היא עושה התבודדות ומרכזת על “אין עוד מלבדו” לזמן מה ואח”כ היא מתפללת להקב”ה על כל צרכיה ואח”כ היא מתרוקנת את כל המחשבות במוחה ואח”כ היא כותבת דברים בדף ואז הידים שלה כותבת לה את התשובה מאיליה, בלי כוונה מה לכתוב, וכאילו שהידים אומרת לה את התשובה. ולא עוד אלא שהיא מוצאת תמיד איך שהדברים שנכתבו ע”י הידים שלה הם הפתרון הנכונה להבעיא או השאלה שלה. (והיא אומרת שכך למדה מאשה בעלת יראת שמים שהיא מאד פרושה מחומר ואוכלת רק לחם ומים כפשוטו, אלא שהיא ג”כ למדה מהנ”ל הרבה דברים שהם נראה ממש ככוחות הטומאה, כגון דמיון מודרך מסויימת שהיא מדמיינת איך שהיא נכנסה למוחה ושהיא באה לחלון ששמה יש אבן בגוון ארגמן ואז שואלת שאלתה והאבן אומרת לה התשובה…. וגם היא אמרה לי על ענין האור לבן שהיא מדמיין איך שהאור נכנס בה ושהאור הלבן הזה מטהרה מכל רע. וברור לי שחלקים הללו הם מכוחות הטומאה אבל השאלה שלי הוא על חלק הראשון שהוזכר, על הכתיבה שהיא עושה לאחר שהיא התרוקנת את מחשבתה, האם חלק זה מתאימה לרוחה של תורה או לא.

(ב)באיזה ספרים אני יכול ללמוד את הדרך כיצד להשתמש בכח הנשימה והשאיפה בהתבודדות? ראיתי שהרב מדבר על זה בדע את נשמתך אבל מה מקור הדברים? (תודה להרב, שמי מרים.)

תשובה:

א. כן! אולם זהו דרך שנצרך לה זיכוך רב, וקרובה מאוד לטעויות ודמיונות.

ב. בספר בטוב ירושלים, דרכי ההשגה, ליקט באופן נפלא את סדר הנשימות מהרב אבולעפיה, אולם אין ראוי ללומדו אלא גבר ולא אישה.