שאלה:
א) הרב נתן עצה למי שסובל מחוסר הארת פנים מאחרים שהוא יבחר לו א' או ב' חבירים שהוא יכול לקבל מחמאות והארת פנים מהם. אמנם מהו באופן שיש לו טבע להיות תלותי באחרים, ובקלות הוא יכול להיות תלוי בחבירים שלו, וזה גורם צרות לו וגם חוסר נעימות להחבירים, וא"כ מה העיצה לו באופן כזה.
ב) האם באופן הנ"ל יש לו לדבר עם א' או ב' על זה ולהודיע להם שיש לו טבע להיות תלותי באחרים ושהוא רוצה להתגבר על כך אבל גם הוא זקוק לחבירים ולהארת פנים, האם מומלץ לו לבחור ב' או ג' חבירים ולדבר עמהם על הבעיות הנ"ל ושהוא חפץ בקרבתם, או שהנ"ל אינו מומלץ כלל.
ג) וכן מהו באופן שאדם סובל מהרהורי תאווה על חבירים שלו (וגם על זכרים מסויימים בכלל) והוא רוצה להתגבר על כך, אבל הוא גם זקוק מאד להרבה חום מאחרים ואינו יכול לפרוש מהצורך הנפשי בחבירים כיון שאינו רוצה לחיות בעולם קר, והוא רוצה חיבורים עם אחרים, האם באופן כזה יש לו לבחור א' או ב' או ג' חבירים ולדבר עמהם על כך ולבקש מהם שהם ימלאו את צרכיו.
תשובה:
א. יצמצם את הדבר בהדרגה, כגון יום כן יום לא, וכדו'.
ב. לכל היותר רק עם אחד, וגם זה באופן שהנ"ל בר דעת וטוב לב מאוד, ורוצה בטובתו לעזור לו, כי אם לאו יותר יזיק מאשר יועיל.
ג. אם עי"ז מביא עצמו להרהור, אין עצה ואין תבונה כנגד ה', ויש לו לפרוש.
קטגוריות
