שאלות על ג’ חוויות שהיה לי [#12380]

י"ג אייר התשפ"א

שאלה:

האם דברים אלו שאני מכיר הוא אמת? היה לי ג’ חויות שפתחו את עיני ואולי נתן לי מבט חדש להבין, שמה שאנחנו מרגישים אולי אינו ביטוי בכלל למה שאנחנו באמת. חוויה א’, שבתחילה היה נראה לי כדבר מה. שהיה לי נסיון עם תענוג גופנית כתכלית לעצמה ולא היה מצוה, היה תאווה של הגוף, להצדיק תענוג הגוף כדי לאכול אכילה יתירה של מאכלים בריאים. חוויה ב’, שהיה לי נסיון שלא לכעוס לאחר שקיבלתי הכאה פיזית מדוקטור מסוים. והיה חוויה שלישית שהראה לי איך שתענוג הגוף וגם הכעס לא היה אני האמיתי. והוא, שעל אף שפרשתי לגמרי מהאינטרנט ואפי’ איימיל, ואין אני מתגעגע לזה בכלל, אבל הייתי צריך לשלח מודעה למישהו והלכתי ל”קיוסק” (מקום ציבורי לשימוש אינטרנט מסונן או לשלח איימיל וכו’),ולרגע אחד ראיתי את המחשב וראיתי את דף האיימיל (הנקרא גי-מייל) ואז היה לי התלהבות מזה.המחשבה הראשונה שלי היה שלילית, שעדיין היה לי חיבור רגשי להאינטרנט. והיה לי פחד שעדיין אני מחובר רגשית להאינטרנט כיון שהיה לי תחושה של התלהבות לזה והרגשתי משיכה לזה, אבל אח”כ שכחתי לגמרי את החוייה. זה עדד אותי לראות שקיימת בתוכינו כח ממש שמחבר אותנו אל הרצון התחתונה של הנפש, שנראה לנו שזהו ה”אני” שלנו, אבל באמת הוא רק כיסוי שמכסה על כח החיוני האמיתי שהקב”ה נותן לנו. כל שלש חוויות הנ”ל ביחד היה להם צד השוה, שכולם נראים לנו כדברים הכרחיים שראוי לרדוף אחריהם, אבל החוויה השלישית הכריע את שני חוויות הראשונות. שעל ידי השבירה של חיבור שלי לאינטרנט והעדר געוגעים לכלי הנ”ל וראיית המחשב עם דף האינטרנט (גי-מייל) והתלהבות לזה היה מיד זהה אצלי כהרגש שבא חוצה ממני. וכיון שההרגש הזה היה שווה לההרגש של השני חוויות הראשונות, התחלתי לראות איך שיש קליפה עלינו. וא”כ זהו השאלה:

(א) כשאני חושב על דברים באותו רגע שאני חווה את הרגשים הנ”ל, זה נראה לי כ”דעת נפולה”, דעת בלעם, כלומר להתנהל בחיים בלי הקב”ה, התפיסה שכל דבר בבריאה הוא רק “גורם ותוצאה”. וא”כ אם אני רוצה להתקרב אל ה’, האם ההרגשים הנ”ל שאני חווה (של החוויות של תחושות הגוף) הם הם באמת אפשרות לעבוד ה’, ושיש לי להסיח דעת מאלו הרגשים ובמקומם ליתן ביטוי לאור הפנימי, ע”י תורה עבודה וחסד ומצוות?

(ב) והאם ע”י כך אני “רץ” אל ה’ (רצוא)?

(ג) האם כל הזמן אנחנו חווים ב”אני” שאינו אמיתי, כדי שעל ידי זה אנחנו יכולים לתפוס את האמת ועי”ז לגלות במעשים של תורה ומצוות את מה שהוא נסתר בהחווית של שקיעות ב”אני”, ושזהו האני האמיתי שהוא מתכלל בהקב”ה שרוצה להתבטאות בצורה של עשיית רצון ה’?

(ד) האם זהו האופן ליתן ביטוי אל האור הנסתרת?

(ה) והאם התחושה שזהו התענוג הגדול ביותר מכל מילוי תאוות שאנו נמשכים איליו, האם זה דבר שהוא נבנה לאט לאט ע”י זמן ארוך, או שדבר זה יכולים לחוש מיד?

תשובה:

א. מחשבות אלו נכונות מאוד מאוד. ויש להתמיד בהם עד שהופך להיות דעת והרגשה פשוטה שהרע לבוש ואינו אני בעצמי.

ב. כן, בוודאי. כי מוסר הרע הדבק באדם ונראה כאני, והופך להיות רק “לבוש” שמסתיר, ועדיין אף אותו נצרך כל חיי האדם לזככו.

ג. כן, יתרון האור מן החושך, מתוך השקר מי האני שלי, האדם לומד מי האני האמיתי, ואח”כ לומד מי האני האמיתי המוחלט, הוא ית”ש ואין בלתו.

ד. כן, אחד מן האופנים.

ה. על דרך כלל נבנה לאט לאט, בבחינת קובץ על יד ירבה. אולם פעמים זוכה, בבחינת יש קונה עולמו בשעה אחת. וזה או ע”י מתנה פתאום בתוך עבודתו, או ע”י מסירות נפש.