דוד הע”ה שנזכר בשער הגלגולים [#12525]

כ"ה אייר התשפ"א

שאלה:

תשובות הרב הם לנו לעיניים, וע"ז יש לנו הכרת הטוב גדולה לכבודו שמקדיש מזמנו להשיב לנו על שאלותינו. אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך אכי"ר.
א. במה שהשיבנו הרב על דוד הע"ה שנזכר בשער הגלגולים שהיה יצרו מתגבר עליו בבת שבע ובאביגיל, וביאר לנו הרב: "אינו חוטא כפשוטו, כי אצל כל אדם זה מדרגת אונס, אנוס ע”י יצה”ר". והוגענו את מוחנו להבין מה הכוונה בזה, האמנם שבשאר כל אדם אין עליו חטא כלל באם פגע באיזה מראה שעורר בו החשק, ונהנה בראייתו (או יתר על כן ח"ו), כי אנוס הוא ע"י יצה"ר?
ב. שוב ראינו שהאור החיים בפרשתינו זו (אחרי מות יח,ב) כתב דברים בדומה לזה, וז"ל בתו"ד: "הנה האדון ה' צבאות נתחכם בצוותו מצוה זו ודבר נגד יצר הרע, שיאמר איך יכול אנוש טבעי למשול בתאותו אשר היא אנסתו, דבר זה הוא מושלל מהדעת שיחייב ה' שמירתו לכל בהשואה, אלא לאנשים אשר יכולין לעמוד ויש כח ברצונה לשלול החפץ בזה והם אותם שלא באו לידי מבחן הראות והחושב, באלו וכדומה דבר הכתוב, אבל במי שעברו בחינה הנזכר כפי הטבע אין אדם שליט ברוחו למנוע מעצמו חשק המכריחו", ולכאו' הוא מש"כ כת"ר שסתם אדם אנוס הוא ע"י יצה"ר. 
אלא שהאוה"ח המשיך וכתב בזה דברים: "ולצד שיאמר אדם כי אין מעצור ברוחו בדבר זה, לכן הקדים ה' בתחלה דברו הטוב ואמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם, כי הן אמת במין אנושי זולת ישראל ישנו בטענה זו כי לא ימצא בכחו למנוע עוצם חשקו ממנו משא"כ אתם בני ישראל, לצד היותי ה' אלקיכם, והיא השגה אלהות, בכח האלקי ינוצח כח הטבעי גשמי, וכו', וכשתזדמן לאדם דבר ערוה הלב חומדה ואין גמר בחימוד זה, ויכול הרצון התלוי במוח למנוע החפץ ולא יעשנו הגם שיחמוד, הלא תמצא בבני אדם שמקבלים תענית הגם שהחפץ יתגבר בהם לאכול יבא הרצון וימנענו, וכו', ולכן אמר ה' כי אני ה' אלקיכם, פירוש להיות שבחינת הנשמה בה ה' משרה אור שכינתו באדם בסוד אהל שכן באדם, ומצד זה יש כח באדם לנצח החפץ לפני הרצון". עכ"ל. מה א"כ נדרש מאנשים כערכנו, והאם אנוסים אנחנו, או עבריינים, שעוברים על ציווי השי"ת המבואר בדברי האוה"ח הללו?
נודה מאוד לרב אם ימחל לנו לחזור ולהשיבנו דבר, לעשות לנו סדר בדברים, שלא ניפול לשאננות בטענת אונס, וגם שלא ניפול ליאוש מצד שאין אנו שליטים ברוחינו ועוברים על ציווי השי"ת תדיר בעוה"ר. יורינו נא לאור באור החיים ושכמ"ה. 

תשובה:

הדברים מפורשים בחז"ל, וזה נאמר דוקא בניסיון של דוד ולא אחר. שהרי אמרו (סנהדרין, קז, ע"א) אמר רב, לעולם אל יביא אדם את עצמו לידי נסיון, שהרי דוד המלך הביא את עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו, רבש"ע, מפני מה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואין אומרים אלקי דוד, אמר, אינהו מינסו לי, ואת לא מינסת לי, אמר לפניו, רבש"ע, בחנני ונסני, שנאמר (תהלים, כו, ב) בחנני ה' ונסני צרפה כליות ולבי, אמר, מינסנא לך, וכו'. ולא נתבאר בגמ' דילן מדוע תחילה לא רצה הקב"ה לנסותו, וניסהו רק ע"י בקשתו. אולם במדרש תהלים (שוחר טוב, ז, יז, ג) וז"ל, לפי שאמר דוד בחנני ה' ונסני, א"ל הקב"ה, "אין אתה יכול לעמוד", א"ל יכול אני לעמוד, לא עשה מעט עד שבחנו הקב"ה ולא עמד בה, בא לימוט והתחיל צווח, ואמר תמוך אשורי במעגלותיך בל נמוטו פעמי (תהלים, יז, ה), א"ל הקב"ה ולא אמרתי לך ש"אין אתה יכול לעמוד בה", עכ"ל. והרי מפורש שהקב"ה אמר שאינו יכול לעמוד בו והוא אנוס. וזש"כ "כי אצל כל אדם זה מדרגת אונס". והיינו נסיון שלמעלה ממדרגת האדם הוא אנוס על כך, והקב"ה אינו מביאו לידי אותו נסיון, כי אינו יכול לעמוד בו, ואנוס לעבור עליו. ולכך אמרו בסנהדרין, שאל יביא אדם עצמו לידי נסיון, כי שמא זה למעלה ממדרגתו, והוא בבחינת מכניס עצמו לאונס. ועיין מהר"ל חידושי אגדות (סנהדרין, שם) וז"ל, כאשר האדם מוסר עצמו לידי נסיון ורוצה בנסיון, אזי אין כוחו ומזלו מסייע לו, שהרי הביא על עצמו ואז אינו יכול לעמוד בנסיון. אולם לפי מדרגתו של דוד כן נתאמץ והצליח. ולכך אמרו בשוחר טוב (שם, כה, יח, לא) אמר דוד לפני הקב"ה מפני מה אומרים מגן אברהם ולא מגן דוד, א"ל בחנתיו בעשרה נסיונות, אמר לפניו בחנני ה' ונסני, כיון שניסה אותו בבת שבע "ולא עמד בו", מיד התפלל שיאמרו מגן דוד בהפטרה, כי בשם קדשך וגו' ברוך אתה ה' מגן דוד, הה"ד ותתן לי מגן ישעך. וצ"ב שכיוון "שלא עמד", למה אומרים מגן דוד. אלא שלפי כוחו עמד. ועל זה שהתפלל שיגידו לא לפי הצלחתו בפועל, אלא על הצלחתו לפי כוחו. ועיין זוה"ק (לך לך, נב, ע"א). ועיין פסחים (קיז, ע"ב). ועיין מהלך נוסף בזוה"ק (משפטים, קז, ע"א) וז"ל, אמרת דלא איכול לקיימא בנסיונך, הא חבנא למען תצדק בדברך ויהא מילך קשוט, דאלמלא לא חבנא יהא מלה דילי קשוט ויהא מילך בריקניא וכו'. ולפ"ז זהו בחינת עבירה לשמה, ודו"ק. ומהלך נוסף, הוא מה שאמרו (ע"ז, ד, ע"ב) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, אלא להורות תשובה. ועיין תוס' (שם) שהקב"ה שלח עוון לידו בכדי שישוב ויקובל בתשובה וידעו הבריות כח התשובה. עיי"ש, ודו"ק. ועיין עוד בר' צדוק בספרו דברי סופרים (אות כח) דברים עדינים בענין זה. ועיין עוד בדבריו בפרי צדיק (זכור, אות ט'), ותקנת השבין (עמ' כב).