שאלה:
ב"ה
שלום רב לכבוד מורנו ורבנו ועטרת ראשנו, הרב בלבבי שליט"א,
מחילה אם אני שואל אולי משהו שלא צריך להישאל, אבל מאוד רציתי לדעת מה הביאור בעניין זה, כמובן שאם כבודו לא מעוניין להשיב, אז ודאי שאבין, אני לא שואל דווקא על המקרה הזה, אלא בכללי, פשוט אני מביא דוגמא מהמקרה הזה.
חלק א
בהספד של מורנו הרב על אימו ע"ה אני אביא את הציטוט:
"ראשית, מאותה פשיטות, לימד אותנו ה"נפש החיים" שזה הצורת חיים הפשוטה, וזה הצורה הראויה בשעה הזאת, לאחר הקבורה, סתימת הגולל, ואז, תחילת העליה למעלה, לא להסיח דעת ולו לרגע, מהאמת המוחלטת ש"הוא עשה ועושה ויעשה לכל המעשים כולם", אין שליט אלא הוא, נגע לא יקרב באהלך, מלאכיו יצוה לך לשמור לך דרכיך, שאלו הם המחשבות של האמונה, שילוו אותך עד המקום העליון, לא להסיח דעת לרגע, מהאמת, זה יהיה שמירתך."
א) מה הכוונה שלא להסיח דעת? האם הנפטר לאחר יציאת הנשמה צריך לא להסיח דעת מהאמת הזאת?
ב) האם לאחר יציאת הנשמה יש מחשבות כמו שאנו רגילים אליהם במציאות בתוך הגוף? או שזה שונה? אם כן אז בסדר, אם לא אז אם אפשר לבאר. ג) האם צריך לחשוב על זה תדיר שוב ושוב שה' יתברך עשה עושה ויעשה לכל המעשים וכו' במהלך כל מה שהנשמה תעבור עד שמגיעים אל המנוחה ואל הנחלה?
ד) האם בכוח מחשבה זו בלבד (לאחר הפטירה) להציל את הנשמה מכל מיני דברים לא טובים?
חלק ב
בשיעור שלאחר השבעה, על המילה 'אימה' כבודו התחיל כך:
"דברי התורה שיאמרו בעזר השם ביב' חודש הללו, האור, המאור, עצמות אין סוף המתגלה בתוכם לעילוי נשמתה של ..... לעילוי נשמתה, לציחצוח נשמתה ולעידון נשמתה, לקשור נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה, בערבות, בכיסא, באדם שמעל הכסא, שמו יתברך, באדם השלם, בקו, בעצמות אין סוף, משם להמשיך מעילא לתתא כסדר המדריגות, טללי חיים, טללי שלום, טללי ברכה וטל של תחיה שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו את המתים."
אני מקווה שכתבתי נכון, פשוט כתבתי מה ששמעתי.
א) האם התמלול נכון?
ב) האם בבקשה כבודו יוכל לבאר לנו את הנוסח הזה? הייתי נוכח בשיעור שכבודו אמר את זה ומאוד התרגשתי מהמילים.
ג) האם כל אדם שחלילה אבל יכול לומר את הנוסח הזה בתמימות לפני מצווה שעושה או שיעור ששומע או שיעור שמוסר? או שזה משהו רק ליודעי החן ועדיף לאנשים פשוטים להימנע?
תודה רבה לרב על הכל!!!!!
תשובה:
א. כן.
ב. שורש תפיסה זו נתבארה בשערי קדושה חלק ג', פרקים ה' ואילך. ובהרחבה ובביאור עיין בספר בטוב ירושלים, דרכי ההשגה, פרקי הזמנה, ח"ב, סדר המשכת אור עליון משורש נפשו העליונה על נפשו, עמ' קצ"א ואילך. אולם באופן שונה קצת, ואכמ"ל.
ג. זו שאלה שורשית ויסודית שנחלקו בה חכמי הדורות, האם על האדם לומר רק דברים ששייכים למדרגת שכלו ולבבו, או אף לומר דברים שלמעלה ממדרגתו מתוך תמימות ואמונת חכמים. וזה שורש הנידון מי ראוי לעסוק בכוונות.
קטגוריות
