שאלה:
מי שגדל בבית שהעפר שולט בו היטב היטב. וכרגע מזהה גם כן בפעולותיו שמזוהות עם יסוד העפר (אם כי לא באופן קיצוני כהבית שגדל בו) שאר היסודות לא ניכרים בו עכ"פ.
א- האם יש אפשרות או ייתכן כלל שהוא שייך ליסוד אחר ורק משום האוירה מזהה עצמו כן. וא"כ מה הדרך הראויה לתיקון.
ב- אם יתכן שכך, האם יש עניין לזהות את עצמו לצורך שינוי או אפשר לתקן את דפוסי ההתנהגות ע"פ הדרכים.
ג- כשבאים לתקן ביסוד העפר, האם ראוי לתפוס קיצוניות כד' הרמב"ם כלפי המידות הרעות ואח"כ לתפוס דרך אמצעית. (כלפי האדם לעצמו הבנתי מהשיעורים להתחיל עם דברים קטנים. ואיך מסתדר עם הרמב"ם. ועכ"פ בהשלכות של יסוד העפר המתגלה כלפי אחרים כשפלות וכיוצ"ב האם ראוי כן לתפוס קיצוניות?
תשובה:
א. כן. לברר להכיר את נפשו, כמו שנתבאר בארוכה בספר הכרה עצמית, ובסדרת ד' יסודות.
ב. עיקר התיקון הוא לזהות את עצמו. שינוי דפוסי ההתנהגות הם חלק נצרך, אולם חלק בלבד.
ג. רוב בני האדם לא בנויים לתנועות קיצוניות, ראשית כי נצרך לכך כח רב, וכן שעל ידי תנועה קיצונית אצל רוב בני האדם עצם התנועה הקיצונית יוצרת חוסר רוגע וזעזוע בחלקים אחרים של הנפש.
דרך זו בנויה לבעלי יישוב דעת ונפש מבוררת.
למעשה, עיקר מי שדרך בדור האחרון בדרך קיצונית, היא שיטת נובהרדוק. אולם רוב רובם של רבותינו לא הדריכו בדרך זו למעשה.
זאת ועוד. לא כתוב ברמב"ם שיעשה זאת בבת אחת, אלא ילך בהדרגה עד הקצה השני, ואח"כ יחזור בהדרגה לקו האמצע.
קטגוריות
