שאלה:
לכבוד הרב שליט"א,
יישר כח על הגליון הנפלא שיש לי בזה הרבה חיזוק.
אני רוצה לשאול להרב שאני מרגיש שאני לא משוחרר, ואני יסביר, שכשאני הייתי צעיר הייתי חי באופן של הפקרות ברגשות פי' היה לי יראת שמים בענינים קדושה וכדומה כשהייתי בחור הייתי מאוד בקדושה ואז היה לי הרבה זמנים של עליה גדולה והייתי מרגיש מאוד בהתעלות ואחר החתונה היה לי קצת ירידה בעניני קדושה ואח"כ התחזקתי וב"ה הרבה שנים כבר אני מתנהג בקדושה עם שמירות עיניים וכדומה,
ועכשיו ב"ה אני לומד ומתפלל ואני משתדל לדבר אל ה' בכל יום בערך ל10 דקות בהליכה ברחוב
וב"ה ראיתי בזה דברים נפלאים שהתעליתי על ידי זה
ויש לי דבר שמעיק לי ביותר שאני מרגיש בליבי שכבד מאוד אני מרגיש דכאון קצת אין לי שמחה אין לי חיות אני מרגיש שכל מה שאני עושה זה לא בא מפנימיות הלב רק סתם שמשום כך אני עושה אני מרגיש שאני לא רוצה לעשות מה שאני רוצה אבל בכל זה אני נשאר לעשות זה מה שאני עושה עכשיו משום שאין אני יודע אחרת מה לעשות אני מבקש של יום מהקב"ה שיראה לי מה לעשות איזה דבר ישמח אותי
אני מרגיש שאין לי action שכהייתי צעיר הייתי שובב ברחניות לא היה לי גבולות בכלל ועכשיו הגבולות בשבילי לעשות אותו דבר כל יום זה מאוד קשה לי האם יש להרב עצה בשבילי שלא יהיה לי כ"כ קשה עם הגבולות ולהרגיש חיות עם הגבולות
אני מאוד ישמח אם הרב יענה לי
תודה רבה על הכל
תשובה:
ראשית כדאי ללמוד להכיר את הנפש בבהירות. הכרה בבהירות נותנת ברירות בצורך בגבולות ובשמחה בהשגתם.
כדאי לבחור דבר שהעדר הגבול שבו יוצר חסרון מובהק בנפש, ועל ידי זה הנפש יותר קרובה לרצות ולשמוח בגבול, וכך לאט לאט בס"ד להתקדם ולבנות גבול מדויק עבור נפשך.
קטגוריות
