מה המבט הפנימי על האסון הנורא בל”ג בעומר [#12573]

ז' סיון התשפ"א

שאלה:

מה נאמר ומה נדבר על המדת הדין שפגע בכלל ישראל בל”ג בעומר בשנה הזו במירון, שמתו בו מ”ה יהודים יקרים ותמימים, וביניהם שני ילדים רח”ל , חתן, ובחורים ואברכים יקרים, ולא עוד אלא במיתה משונה ומרה, ומאה וחמישים ואולי יותר מכך שנמצאו במצב קשה, ה’ ירפא אותם. הקב”ה דיבר עמנו קשות, ומה צריך להיות הסתכלות הפנימית על כל זה? והאם זה קשור למה שלא היה תשובה כ”כ בישראל כמו שהיה צריך ממכת הקורונה, והקב”ה רוצה להראות לנו את חרון אפו? הם זה קשור למה שהיה “אחיזת חיצונים” בשנה הזו בקבר רשב”י כיון שהיה מונהג ע”פ החילונים וציונים, ודלא כשאר שנים שהיה מונהג ע”פ יהודים? והשאלה הכואבת ביותר הוא, למה זה קורה לבנ”א שבאו לשם לעבוד את ה’ בתימומות ולצרף את עצמם לקדושת רשב”י, האם משום שהקב”ה חרה עלינו ואינו חפץ בעבודות כאלו ובפרט עבודה חיצונית, כיון שהוא רוצה מכל יחיד את גילוי היחידיה והתבודדות פנימית עמו ית’, ולא עבודות שנעשו בציבור גדול?

תשובה:

כבר נאמר ונכתב, ונחזור על הדברים בקצרה.

נתבאר שיש מידת הדין נפולה, ושורשה – בונה עולמות “ומחריבן”. ועליה נאמר: מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין, “ראה שאין העולם מתקיים”. וכל החורבנות שורשם ב”מחריבן”, בראה שאין העולם מתקיים.

ויש מידת הדין מתוקנת, גבורות דקדושה, סוד הגבול שבבריאה. ועליה נאמר: “נתחילה עלה מחשבה לברוא את העולם במידת הדין”. ומידה זו עדיין משמשת אצל חסידיו, כמו שנאמר (ב”ק, נ, ע”א): הקב”ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה, דכתיב וסביביו נשערה מאוד. וזהו דין של קדושה.

ושורש הדין של קדושה, הוא חידוש הבריאה. כי תחילה היה א”ס לבדו, וכביכול נגלה רק בלתי בעל גבול. והגבול נעלם ומכוסה. וחידש הקב”ה בריאה, כלומר חידוש מציאות גבול. ועל זה נאמר ישמח ה’ במעשיו, שמחתו בחידוש הגבול. וחידוש זה הוא מדרגת רשב”י, שמעון, מידת הדין כידוע.

ויום מיתתו של רשב”י, שורש עלייה מדין נפול לדין דקדושה. ולכך אף בשעת גילוי האידרא רבא איתא (זוה”ק, נשא, קמד, ע”א) שמתו ג’ חכמים, מכח השמחה, והיינו גילוי שמחת שורש הגבול דקדושה, וזהו מעין מיתת נשיקה. ושם איתא, שאליהו הרג לצורך הצלת רב המנונא מ”ה שרים. והיינו ששם מתו מ”ה דקליפה לצורך גילוי מ”ה דקדושה, מ”ה גימט’ אדם, כנודע. וזהו גילוי רשב”י, “נעשה אדם נאמר בעבורך”.

ובעת זו שנגלה שער הנו”ן, מחד שער נו”ן דקליפה, נפילה ממדרגת אדם, וזהו השורש התחתון והטפל למיתת מ”ה נשמות קדושות. אולם השורש העליון, גילוי למעלה ממדרגת אדם, עלייה למדרגת עתידים צדיקים שיקראו על שם בוראם, ונאמר בפרטות ברשב”י, את פני האדון ה’ – דא רשב”י. ונתעלו מ”ה אלו למדרגת אור האלוקות שלמעלה מצורת אדם. ואשרם ואשרי חלקם, שנכללו בנשמתו של רשב”י, ונמצאים עמו בשמחתו במתיבתא עילאה.

וזו הנחמה הפנימית למשפחות, שידעו שקרוביהם זכו להיכלל ולהתאחד עם נשמתו של רשב”י, בעלייתו של רשב”י לשורשו העליון. וכאשר ישיכלו יבינו וירגישו זאת בפנימיות לבבם, ישמחו שמחה עצומה ונפלאה מאוד!