שאלה:
כשאתה לומד על מישהו שמעולם לא פגשת, למשל, אתה קורא ביוגרפיה עליהם, או לומד את מפעל חייהם, אתה מרגיש שאתה מכיר אותם טוב יותר לאחר שלמדת עליהם, מה שיוצר קשר. אם היית פוגש אותם אחר כך, יהיה לך על מה לדבר.
עם זאת, כשאני לומד גמרא, לעומק ולעמול להבין למשל את המחלוקות בין אביי לרבא והנימוקים לדעותיהם והכללים העולים ממחלוקותיהם, אני לא מרגיש שאני מכיר את הקדוש ברוך הוא טוב יותר. כתוצאה מכך.
אולם לימוד גמרא לעומק אמור להיות רוב הלמידה שלנו, והיא אמורה לקרב אותנו להשם?
איך זה עובד כדי ליצור חיבור בינינו לבינו?
תשובה:
תכלית החיים – "דבקות" בבורא. לשם כך נצרך שנהייה דומים לבורא, "הוי דומה לו".
במעשה – לדוגמא, מה שאמרו חז"ל, מה הוא שבת בשבת, אף אתה שבות.
במידות – מה הוא רחום אף אתה הוי רחום.
במחשבה – קנין צורת מחשבת הבורא הנגלית בתורה. וע"י שהאדם לומד כראוי, יודע את מחשבת הבורא, ודבק בצורת מחשבה זו, ועי"ז דבק בבורא.
זאת מלבד האור שבתורה שמדבק את האדם בבורא.
קטגוריות
