שאלה:
שלום!
מצ"ב מכתב לרב אשמח לקבלת תשובה
תודה רבה וישר כח על כל העלונים שאתם שולחים מידי שבוע ממש מחיה את הנפש!
מורי ורבי
הנני הקטן מודה לה' על הזכות הלא מובנת לשהות במחיצת ספריו ושיעוריו של הרב. תמיד אני יוצא נרעש מהדיבורים הפנימיים של מו"ר. חלק עיקרי ומרכזי בכל עלייתי נזקף כמובן להדרכות הנפלאות והמיוחדות של הרב. לאחרונה, זכיתי לקבל גם הדרכות פרטניות מהרב, דרך מערכת השו"ת, ואין עוד מילים בפי בכדי לתאר את השמחה בקבלת התשובות הקצרות, החדות והאמתיות. ייתן ה' ונזכה לראות את כל שיעורי קול הלשון - עלי דף.
ברשות מו"ר, מספר שאלות נכבדות.
1. אודות אמי.
הנני בא בשורות אלו לקבל עצה והדרכה אודות אמי, שבתקופה האחרונה, אני ושאר אחי מבחינים שחלה הרעה נפשית במצבה. כי כיום אין כבר שיחת טלפון ממני אליה, שלא טומנת בחובה קיטורים, מרירות, המון מרירות, ודמעות. כל מפגש משפחתי מוציא אותה מהר מאיזון, ועל דברים של מה בכך. ילד שפך שוקו, והיא כבר צורחת. אחותי מעלה הצעה נחמדה בעניין מסוים, והיא רותחת מזעם. בקיצור: אנחנו מרגישים שאמנו כבר לא כמו שהייתה פעם, וחוששים גם מהדרדרות נוספת.
אינני יכול להניח את האצבע מהי בדיוק הנקודה שכואבת לאמי, כי אין כעת סיבה אחת. כל פעם זה משהו אחר וסיבה שונה ואחרת. אני רק יכול לציין לרב אודות המצב הזוגי השפל שבין אמי ואבי, שאולי הוא יתרום להבנת העניין.
אבי ואמי הם אנשים שונים בתכלית. אבי איש הישגי, גאה, ממולח, מסודר, ונושא בכמה משרות בכירות בתחום החינוך. אמי, לעומת זאת, מסתפקת בשלה, שפלה, תמימה, מפוזרת למחצה ולשליש, ומעולם כמעט שלא עבדה. מאז שאני זוכר את עצמי, אבי ואמי רבו ביניהם. על מה לא, ואיפה שרק אפשר. אמי תמיד כמהה לאהבתו של אבי, אבל הוא היה משפיל אותה בהשפלות נוראיות, ולפעמים גם בפרהסיא... לדעתי, אבי רוחש לה בוז איום ונסתר, שלא פעם מתגלה בריב צעקני, על כך שהיא לא הישגית, לא מביאה כסף לבית, לא נקיה מספיק, ולא חכמה.
אבי, ככלל, מרבה להשתמש במילים כמו 'לא שווה כלום', 'מה יצא ממנו', ועוד שאר ביטויים של גאווה וכלוי. ביטויים אלה, מופנים לצוות החינוכי במוסדות עליהם הוא אחראי, לאנשים בכלל, אבל בעיקר לאמי.
זה המצב שנמשך כבר כמעט שלושים שנות נישואים, ועד עצם היום הזה ממש. לפעמים ישנה הפסקת אש, ואפילו איזו מחמאה קטנטונת מצד אבי, אבל מהר מאוד הוא מתהפך ויורה בה מילים שאסור לי אפילו לחזור עליהם. אמי רצתה לא פעם להתגרש ממנו, אבל טבעה ה'לא משתנה', היה חזק כנראה יותר.
בחזרה לנידון דידן, ולשאלה מהי בדיוק הסיבה שמפריע לאמי. ובכן, וכאמור לעיל, אין כיום סיבה אחת ברורה. זה לא שאמי כיום מתלוננת על אבי. זה גם נכון, וכנראה שהוא הרקע לכל הסבל שלה היום, אבל לא רק. היא מתלוננת על אחותי הקטנה שלא עוזרת לה בבית, יוצאת מכליה אם הסיר עלה על גדותיו, וחרדה מכל סיכון זעיר. הכול פשוט מציף אותה. אציין, שכיום היא גם משועממת. בניגוד לעבר שאז שמרה על הנכדים, כיום, עקב מצבה הנרגן, ועוד סיבות, הרי שלמעשה היא חיה בבטלה, ואינה מוכנה לשמוע על מעשי התנדבות או עבודה.
הנני חייב לציין, שחרף כל התיאור ה'נלבב', הוריי הם אנשים מיוחדים מאוד. הם השקיעו בנו את נשמתם, ואהבו אותנו תדיר. בגלל זה, אנחנו הילדים קרועים. רוצים לעזור ולהושיט יד לאמנו, אבל לא בדיוק יודעים איך ומה. שיחת טלפון יומית מצד כל האחים אליה כבר קיים. ביקורים מדי פעם - ישנם. אבל השאלה היא, מה בעיקר צריך להתמקד? איזו נקודה תסייע לאמי לצלוח את החיים בצורה נעימה יותר? אולי ללחוץ עליה לצאת להתנדבות וקצת להשתחרר, אולי לעורר תמיד עניין מסוים שהיא טובה בו (דוגמא: בישול. היא טובה בזה מאוד. אולי יש להתייעץ אתה תדיר על כך ולתת לה הרגשת חשיבות), ואלי דבר אחר. הכול כפי שהרב יציע.
כאן מתעוררת שאלה נוספת לגביי: אני ב"ה בן תורה שיושב ולומד כל היום (גיל 30). יודע אני שאם אבוא לאמי פעם בשבוע, ואסייע לה בניקיון, אדבר אתה דיבורים נעימים, זה יועיל לה מאוד. רק מה, אני בינתיים מסתפק בשיחת טלפון יומית, כי מפחד אני לצאת מהסדרים ומבית המדרש. אלו הם השנים שבהם אני מרגיש שאני נבנה ומתקדם, לומד את 'הכרת עצמית והכרת הנפש', בונה את משפחתי ועוסק בעיון התורה. כל יציאה שכזו, תזמין יציאות משנה, ועוד הפרעות שונות ומשונות שיסדקו את עלייתי. מה עליי לבחור?
לסיכום: אמי במצב נפשי גרוע, וצריכה עזרה. השאלה היא, מהו עיקר העזרה הנצרכת, והאם עליי לבטל סדרי כולל מחמת כך?
2. אודות אחותי.
אחות יקרה יש לי, מיוחדת מאוד. לפני כמה שנים הידרדרה רוחנית והתחתנה עם בחור חילוני. כיום, היא כבר בתהליכי חזרה בתשובה מתקדמים, וגוררת, במידת מה, גם את בעלה. אפשר לומר שאורח חייה המעשי טעון עדיין שיפור רב, אבל בכל מה שנוגע לצורת מבטה ומחשבתה על החיים, הרי היא כצדקת ממש. דיבורי אמונה, תמימות, תפילה ועזרה לזולת נשמעים ממנה ללא הרף, ודעת תורה אצלה היא כדבר מוחלט וגמור.
ולעניין עצמו: בהריונה השני גילו הרופאים שלעוברה יש מום בלב, ובנוסף, לוקה הוא בתסמונת נדירה, והם גם קבעו שלעוברה אין סיכוי לחיות יותר מכמה חודשים. בעצת מכון פוע"ה הוחלט להפיל את העובר, וזאת כמובן ע"פ ההלכה (בררתי זאת עם רבנים מוסמכים ויראי שמיים). בימים הקרובים היא אמורה להפיל, ותחושתה, מיותר לומר, קשה... קשה מאוד...
בדיבורי הניחומים עמה, ראיתי שחסר כאן משהו מרכזי, שבלעדיו באמת אי אפשר לנחם. חסרה לה ולי ההבנה מה ענינו של הפלה, ולמה ה' ברא מציאות כזו, שבו ישנו הריון, ישנו עובר, אבל הוא צריך לסיים את חייו בצורה הנוראה הזו. ובקיצור: מה התכלית של זה העניין, ובעיקר, כיצד יש לגשת במבט תורני אמתי אל מציאות זו? אני בטוח שדברי הרב ישפכו אור על סוגיה זו, יאירו את העניין באור פנימי ועמוק, ויעודדו את אחותי.
3. עזרה לזולת.
כאמור, אני אברך. השאלה היא, כמה זמן עלי להשקיע בשביל לעזור לאנשים (עזרה של עידוד, ניחום ועצה)? השאלה היא, במקום שאין חשש של הפרעות משנה (כמו אצל אמי), האם עליי לפנות מזמני לטובתם, וא"כ, מהו השיעור, או דילמא, שבגלל שאני עדיין בשלבי גדילה, וכזכור, יש להימנע מכך?
לסיום: הנני מודה שוב על האפשרות לשלוח מכתב ולקבל מענה פנימי ומדויק. זהו דבר שלא מובן מאליו בכלל, ואני אסיר תודה על כך. כן אני מתנצל על האריכות ועל הטרחא שבמכתבי הנוכחי.
ביראה, באהבה,
ובהערכה, וגם בתפילה
חמה למילוי כל משאלות
הרב לטובה.
תשובה:
א. ראשית ככלל בגיל מבוגר יותר קשה לרפא את הנפש, ובפרט שזה אינו פרט של קושי אלא צורת חיים של סבל ה"י שנמשך עשרות בשנים. ופעמים מתפרץ בזמן מסוים מפני שינוי חיצוני שארע, כהפסקת עבודה וכדו' שהוזכר בשאלה. ופעמים בגיל מבוגר כבר יש פחות סבלנות, וכל מה שהצטבר כל החיים מתפרץ ויוצא לחוץ.
על דרך כלל אי אפשר לסתור את הבעיה אלא להקל עליה.
נצרך למצוא את הנקודות שיש לה בהם טעם וחשק, ולדבר עליהם, ולנסות לגרום שתתעסק בהם כמה שניתן בחכמה ובנועם. וכן להנעים את החיים כמה שניתן, כגון אוכל טוב, בית נקי ונעים, ופעמים לטייל. וכן לספר לה הרבה דברים נעימים וטובים. כדאי להחליף נקודות כפי הצורך, ולא להתמקד בענין אחד בלבד.
בענין התעסקותך בדבר, כל שעוקר אותך מעולמך אינך מחויב בדבר, אולם כל שמקשה עליך אולם הנך יכול לשוב לעולמך, ושב לתלמודו, יש לעשות כן.
ב. שורשו בבונה עולמות "ומחריבן", שלא הושלם קומתן. ויוצא לפועל בנשמות שזה שורשם. או שהושלם תיקונן אחר זמן עיבור זה, או שרח"ל רצחו, ולכך נענשים מידה כנגד מידה.
ג. לא ללכת לישון לפני שעשית חסד עם יהודי. אחד שתתייצב בעולמך הפנימי, מעשר כמ"ש החת"ס. וכאשר מחובר כבר עמוק לחלקו, תלוי בשורשים של הנשמות.
קטגוריות
