המשך לשאלת: ‘ג’ עומקים בבריאה’ [#12912]

כ"ד סיון התשפ"א

שאלה:

לכבוד מו”ר שליט”א,

שאלתי את הרב האם נכון להגדיר שישנם ג’ בחינות שורשיות: קיום חיות ולבוש, והרב הראה לי טעותי, וזיכני בידיעות חדשות [בשבילי], שבאמת בין החיות ללבוש יש בחינה נוספת של ‘גוף’, והלבוש עצמו נחלק לב’: לבוש, והיכל. ובלשון האריז”ל הקיום נקרא ‘שורש’- יחידה. והחיות- ‘נשמה’- חיה. גוף – נשמה. והרוח והנפש, לבושים, והלבוש נחלק לשנים, לבוש והיכל, שאף ההיכל מעין לבוש הוא.

ומכיוון שלא הביישן למד, ואני צמא מאד לבהירות בדברים שורשיים אלו, שבהירות בהם זו בהירות בכל התורה הפנימית כולה, ובעיקר היא נותנת בהירות עצומה באופן עבודת הנפש, רציתי להעלות כאן כמה עניינים שנתבהרו לי, לבקש אולי הרב מוכן להדריך אותנו, האם הדברים נכונים ומדוייקים.
א. עיקר ההגדרה שרציתי לומר שיש קיום חיות ולבוש, התפתחה אצלי מה’בשרי אחזה’ הפשוט, שאנו יודעים [פי שהרב הרחיב בדע את עצמך ועוד] שגופינו הוא לבוש לנשמה שהיא עצם האני, והרוח המחברת ביניהם זה מה שנקרא ‘חיים’, וכשהרוח יוצאת גוף האדם מת, כי הוא לבוש ללא פנים של ‘חיות’- חיבור לקיום. וכשרציתי ליישב לעצמי מדוע במק”א הרב מגדיר את היחידה עצם הקיום, חשבתי ליישב שיש ‘פנימי’ ויש ‘מקיף’, ובכ”א יש את ג’ הבחינות הנ”ל. [והנשמה עצמה היא ‘לבוש’, והלבוש עצמו מתחלק לג’ הבחינות של קיום הלבוש חיותו ולבושו] ומכאן הלכתי והתבוננתי לראות הרבה סוגיות במבט זה כמו שהרחבתי בשאלה הקודמת. [ומחילה על כך שההרחבה כנראה הייתה יתר על המידה, ומחילה על כל ההטרחה שאני מטריח את הרב, עצם זה שהרב בכלל מתייחס לכל השאלות שלנו, זה חסד של אמת].
אולם עתה שהרב הראה לי מדברי האריז”ל, שבאמת ההגדרה השורשית של נשמה, רוח ונפש, זה- “גוף, לבוש, היכל”, אני מנסה להבין את הדברים, ולמה טעיתי.
וחשבתי שבאמת נכון הדבר, שלאחר חטא אדם הראשון, אנחנו תופסים את הרוח כ’חיות’, ואת הקיום הבלתי מוגדר והנעלם כנשמה. וזה המבט של העולם הזה הנפול.
אולם דברי האריז”ל מגלים לנו את המבט האמיתי, כפי שהיה לפני נפילת חטא אדם הראשון, שאז תפס בדיוק כמו שאנחנו מרגישים בגוף- כך תפס בנשמה! שהקיום זה היחידה, החיות זה החיה, והנשמה זה הגוף.
ב. ואם הנ”ל נכון, האם אפשר לפרש לפי”ז את עומק תולדת החטא שהתביישו והיו צריכים בגדים, כך:
דהנה הרוח זה סוד הבחירה, ועומק חטא אדה”ר שבחר בבחירה, ועומק ענין ‘נהמא דכיסופא’ התחדש בחטא, שאז התחדש ענין העמל [וכמו שהרב ביאר ב’בלבבי’ תורת הרמז, ובשיעורים על דרך ה’ ועוד].
ואם אנחנו מגדירים שהרוח זה ‘לבוש’, הדברים מאירים בבהירות עצומה, כי זה גופא חטאו, שהתחיל לזהות את ה’חיות’ במקום ב’חיה’ ב’רוח’, ולא רצה לילך ערום- רק בגופו- דהיינו בנשמתו, ללא הלבוש- דהיינו הרוח.
ג. בהתחלה נתקשיתי בדבר, מדוע לא נגדיר שגם הגוף הוא סוג של לבוש? שהרי החיות מתלבשת בגוף! מה גדר ההבדל בין לבוש לגוף?
ושוב נתבוננתי, שיש הבדל עצום ביניהם, שהרי בגוף מתחדש ענין ה’צורה’, ובנין וסדר הדברים! והלבוש אינו מחדש צורה אלא מלבישה.
והבנתי שעצם זה שעד היום הבנתי שהנשמה היא סתם ‘קיום’ ללא צורה של תפיסת ‘גוף’, זה עצמו מה שמנע ממני באמת להרגיש שהנשמה זה אני! כי האדם באופן טבעי תופס ‘צורות’ ולכן האני של הגוף יש לו צורה וקל להרגישה, והאני של הנשמה, אם זה לא באופן של צורה, איך ירגיש אותה? [אם לא שאור היחידה מאיר בו, שאז תופס את האני כקיום בלתי מצטייר].
אבל לאחר שהרב ביאר לי, שהנשמה זה בחינת גוף, הבנתי שהנשמה זה צורה בדיוק כמו הצורה של הגוף עם תרי”ג איברים, אלא שזו צורת ‘בנין רוחני’ ולא גשמי. [ולפ”ז נתבאר לי עוד הרבה דברים ששמעתי בעבר מהרב, ואינני רוצה להטריח ולהאריך יתר על המידה].
ד. הגדרת הרוח כלבוש צריך תלמוד, כיצד מהות הלבוש קשורה למהות הרוח? ואולי הלבוש זה הדבר היחיד באדם שיש בו תנועה ושינוי מוחשיים. “ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים”, וזה כל ענין הרצון בפנימיות, וכמו שהרב מלמד אותנו הרבה, שיהודי צריך לדעת להפשיט את הרצון ולהלבישו ע”פ רצון ה’!

אם הרב יכול להביע דעתו הרחבה, על כל מה שכתבתי,
תודה רבה מעומק הלב!!!

תשובה:

א. נכון מאוד. ויתר על כן אילו היה אוכל מעץ החיים וחי לעולם מדרגת עוה”ג, כן היה הערך הנכון. ובשעת בחירתו מדרגתו הייתה כמו שכתבת. אולם כאשר חטא, עתה נפל שקיומו הוא הרוח, וחיותו הנפש האלוקית, והלבוש נפש בהמית.

ב. כנ”ל אות א’. עתה כוחו והויתו בחירה, כמ”ש הגר”א, שהאני זה רוח – כח הבוחר, וכמו שהובא בפתחי שערים. ואת החיות מקבל מן הנפש, “וחיתה נפשי”. ועל דרך כלל אינו מקבל חיות מנפש אלוקית, צמאה “נפשי” לאלקים, אלא בלבוש של “נפש בהמית”, ולכך רוב ככל חיות בני האדם, מן החומר שממנו נהנית הנפש הבהמית.

ג. נכון. הגוף הוא “כלי” ולא לבוש כפשוטו. ופעמים אף לבוש נקרא כלי בלשון חז”ל.

ד. הרצון הפשוט, “רצוננו לעשות רצונך”, הוא ביחידה, וברוח מתגלה לבוש של רצונות לפי טבע מדותיו, כך רצונותיו. ועליו לזכך מידותיו ועי”ז את רצונותיו, שירצו רק את הרצון העליון, רצונו ית”ש.